"מטעמי המקרא" הוא מסוג הספרים שמעמיד אתגר לא פשוט בפניהם של המקטלגים בחנויות הספרים: באיזה מדור ועל איזה מדף יש להניח אותו? מצד אחד ספר בישול, מצד שני ספר עם רעיונות על פרשת השבוע. מצד אחד אלבום מהודר עם תמונות מרהיבות של מכמני המטבח, ומאידך ספר עיון לכל דבר. מחד ספר שבו רבים מהכותבים הם אורתודוכסיים קלאסיים ואפילו רבנים (הרבנית עו"ד פנינה נויבירט, הרבנית ברכה קאפח, הרב יובל שרלו ועוד) ולצידם כותבים שלא תמיד הרעיונות והאסוציאציות שהם מביאים אל פרשת השבוע מחויבים אל הפרשנות הקלאסית, וגם זאת בלשון המעטה (ח"כ חיים אורון, השף צחי בוקששתר, אחלמה פרץ, ספי בן יוסף ועוד).
אחרי הקדמה שכזאת אפשר להודות כבר עכשיו כי "מטעמי המקרא" הוא לפני ואחרי הכל ספר שהוא גימיק. לדפי פורר-קרמר, העורכת והמפיקה של הפרויקט, היה רעיון לחבר בין פרשיות השבוע לבישול, ובין דמויות הנחשבות לסוג של סלבריטאיות, כל אחת בתחומה היא, וכך להביא את ניחוח השבת האישי של כל אחד ואחת מהן. האמת היא שאת הקונספט הטרנדי שבו מביאים סלב לצד מתכון אישי שלו, המציאו כבר מזמן עורכי מוספי החג של העיתונים למיניהם. פורר-קרמר רק שכללה את העניין והוסיפה לקלחת גם את הקטע "היהודי", או בלשונה שלה: "פותחים שולחן, פותחים שבוע, פותחים את ארון הספרים היהודי". ההלחמה הזאת מעלה את השאלה האם בהכרח אפשר (וראוי) לשים את הסימן = בין שלושת חלקיו של המשפט? לא בטוח. מצד שני, אם מדברים על מתכונים, הרי לכם מתכון מנצח ומוכר, שכן הספר הודפס בימים אלו במהדורה שלישית.
הספר האסטטי מאוד, כולל בתוכו 69 מתכונים שלצידם תצלומים ייחודיים ומקוריים של הצלמת חגית גורן. אלו מחולקים לחמשת חומשי תורה, כאשר כל חומש זכה לנושא משלו (ספר בראשית עוסק במנות ראשונות, ספר שמות במרקים ותוספות, ויקרא במנות עיקריות וכך הלאה על זו הדרך). את הספר חותם פרק שישי העוסק במועדי ישראל המוקדש למנות חגיגיות. הכותבים שביום-יום אינם בהכרח אנשי מטבח או אנשי תורה, התבקשו להביא לצד המאמר על הפרשה (או החג) גם מתכון שיש לו קשר או קונוטציה לתוכן הרוחני. חלק מהכותבים שיתפו פעולה עם העורכת, חלקם פחות. אני כשלעצמי מודה ומתוודה כי לא תמיד מצאתי את הקשר שבין המאמר הרעיוני למתכון שמופיע מולו. אולם עוד יותר מכך, אני עד לרגע זה לא ממש הבנתי את הקונספט של הספר. אין לי מושג מה הקשר בין הרב שרלו למרק גינג'ר דרום אפריקאי, כמו שלא ברור לי מה הקשר בין הסופרת גיל הראבן ליוסקה אחיטוב, ובין יאיר צבן וקובי אוז לח"כ יולי אדלשטיין ולח"כ הרב יצחק לוי. מצד שני, כפי שכבר הוזכר, המכירות אומרות אחרת, ומסתבר שיש הרבה שאוהבים את הסלט הזה. אם חיפשתם דברי תורה או לחילופין חידושים קולינאריים נטו, הרי שישנן חלופות מוצלחות יותר (וייתכן שגם זולות יותר- שכן מחירו הקטלוגי של הספר עומד על 129 ₪). אם חיפשתם שיק יחודי, וסיפוק ליצר המציצנות שרוצה לדעת מה מתרחש במטבח של הרב בני לאו או בזה של פרשן הספורט אלי סהר, הרי ש"טעמי המקרא" הוא הספר שלכם.
כך למשל בספר תוכלו לקרוא את שי צ'רקה הכותב בפרשת "ויצא" על הבנים המתרוצצים בבטנה של רבקה, ואגב כך מעניק מתכון לפלפלים ממולאים בגבינה. סמדר שיר כותבת בפרשת ויצא על עיני לאה הרכות, ובתמורה מגישה מתכון לפשטידת בצל שתגרום לכם לבכות הרבה. ח"כ חיים אורון כותב בפרשת "בא" על עיוורונו של פרעה שאינו רואה את האסון שהוא ממיט על עמו, כשהמתכון ממול ישלח אתכם להכין מרק פלפלים צלויים. נו טוב…
באופן אישי אותי סקרן יותר להבין מה גרם לכותבים (ובמיוחד לרבנים שבהם) לשתף פעולה עם היוזמה המיוחדת הזאת. מעבר לטרנד, האם מישהו מהם שוכנע באמת ובתמים שיהיה מי שיקנה את הספר בגלל התוכן הרוחני שבו (שהרי זו העטיפה והמסגרת העיקרית של הספר)? ועוד יותר מכך: האם כל מיזם כלכלי וחברתי מצדיק חיבורים פלורליסטיים כמו זה שנעשה בספר, גם במחיר טשטוש הגבולות וההבדלים שבין רוח וחומר? אני יכול רק להניח שלכל אחד מהכותבים, כמו גם לקוראים, תשובות שונות לשאלות אלו. אני באופן אישי קצת פחות מתחבר.
מטעמי המקרא, 176 עמ' (כריכה קשה, נייר כרומו) "הוצ' דני ספרים"
איתמר מור, עורך עלון "השבת"
