משנה: למה בעצם לצום? האם קצת מים ואוכל לא "שווים" את מחיר הריכוז והכוונה? הרב בני פרל כותב על ערכה של התענית בכוונת הלב
למה לצום? האם לא נהיה יותר מרוכזים בתפילה אם לא נצום? הלוא בלי הצום נוכל להיות הרבה יותר ממוקדים בחשבון הנפש ובתשובה מבלישריחו של ממתק הנשלף משקית של ילד יערבל את מחשבותינו. צמים כי התורה ציוותה, אבל לצום יש אפקט מעניין. בזמן של טרם מנחה, אתה מתחיל להבין שכל כולך, וכל האדם בכללותו, תלוי במעט פת. זה כל האדם ואלו כל צרכיו. בסופו של דבר, כל היצור הזה שמאמין כל כך בעוצמתו ובעצמו, שסגור כל כך באגו מבהיל, שם לב שכל כולו, בסופו של דבר זקוק למעט מזון שווה פרוטה.
וכשנמחץ האגו, אפשרלפתוח שער, גם הלב פתוח וגם הרחמים. דלותו של האדם עולה והוא מגלה את עצמו, את האמת הגדולה על חוסר האונים שבקיום האנושי.
מבין שלל המחשבים והאייפונים והמכוניות המשוכללות והמטוסים ואלפי הפטנטים והיישומים, נשאר יצור שכול כולו מבקש מעט אוכל, ולמען האמת הוא לא צריך הרבה יותר.
והנה זה הרגע שבו הוא מסוגל להבחין גם בחברו, רק לאחר מחיצת האגו, ניתן להבין באמת את זולתי. יום הכיפור לא מכפר על עברות שבין אדם לחברו, אבל הוא יוצר תנאים הולמים לכך. אי שם, בתום הצום, כשהאפסיות שלך מאוד נוכחת, אתה תהיה מסוגל להבין שיש עוד אדם בעולם, והענווה עושה את שלה.
בנות ישראל לובשות לבן ואומרות לנו דווקא בעת הצום: שים לב שכולנו לבן, אנו לא דומות, יש יפות יש בעלות יחוס ויש סתם בנות.
ועכשיו כולנו לובשות לבן, הצבע שכולל בתוכו את כל הצבעים.
ורק כך אתה באמת רואה אותנו.
ובצום יש עוד דבר, קטן ונוקב. כשאתה מאוד רעב, אתה מסוגל להבין מצוקות, אתה יכול לראות את מי שחסר לו.
ופתאום אתה נמצא במקום בכל כך קשה לפענוח, במקום שנמצא בין אדם לחברו.
הרבבני פרלהוא ראש הישיבה לאמנויות ומדעים בתל אביב
