תרמו לצהר

פרשת אחרי מות-הנחשול

מאת הרב אבישי אלבוים

 

"הנחשול" הוא סרט ידוע שנעשה בארצות הברית על בסיס ניסוי אמיתי שערך מורה בבית ספר תיכון יוקרתי בקליפורניה בשנת 1967.  המורה העביר את תלמידיו תהליך מהיר ובו הכיתה נהפכה לחבורה מלוכדת, בעלת גאוות יחידה, הפועלת להשגת מטרות משותפות. התהליך לווה בסיסמאות נבובות ובדגש על סממנים חיצוניים. במקביל התחילו להתגלות ניצני אלימות כלפי מי שלא הסכים עם דרכה של  הקבוצה. בשיאה של ההתלהבות כינס המורה את תלמידיו לקראת הכתרתו של המנהיג  הגדול, שיופיע על גבי מסך. במקומו של המנהיג הראה להם סרט ובו העם הגרמני מריע לצורר היטלר. המסר היה ברור. יכולת הבחירה האישית לא עמדה מול המסה של הקבוצה.

ישנו רצון וצורך של כל אדם להשתלב בחברה בה הוא חי. כולנו מושפעים מטרנדים עונתיים ומאופנות מתחלפות. לכן השפעה של סביבה חברתית קלוקלת היא הרסנית. זאת הסיבה שבגללה מתחילים בני נוער לעשות שטויות ולהגיע לפשיעה קלה, שסופה מי ישורנו.

בעצם זו אינה רק בעיה של ילדים ונוער. גם מבוגרים מושפעים מהחברה הסובבת אותנו .

כשעם ישראל יצא ממצרים, ישנו  חשש גדול, שעם ישראל הושפע ממעשיהם הקלוקלים של שכניו הישנים  או שמא יחקה בעתיד את שכניו החדשים בארץ כנען (ארץ ישראל). בפרשת השבוע, פרשת אחרי מות, מדגישה התורה: "כמעשה ארץ מצרים את ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ובחוקותיהם לא תלכו"

את/ה חי/ה בחברה מתירנית  נורמות הלבוש שלך יהיו בהתאם. אם ישנן נורמות חברתיות של הפקרות בתחום של בינו לבינה גם אנחנו ניפול לשפל המדרגה, כי כך כולם מתנהגים.

מה לעשות ?

הפתרון הטוב ביותר – להיפרד מעל הקבוצה. לנתק מגע.  בשעה שיצאו בני ישראל ממצרים נוצרה התשתית להשתנות לטובה – "בצאת ישראל ממצרים, היתה יהודה לקדשו" [תפילת הלל] .  עם הכניסה לארץ ישראל נצטווינו לגרש את יושבי הארץ, כדי לא ללמוד ממעשיהם הרעים. הפרדה פיזית כפי ששנו חכמינו בפרקי אבות: הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע.

 ה"חפץ חיים", ר' ישראל הכהן מראדין, נקרא כך על שם ספרו העוסק בשמירת הלשון. בו הוא עוסק   בשאלה:  מה יעשה אדם שנקלע לחבורה של אנשים החוטאים בלשונם בדיבור גס או מלכלכים על אנשים אחרים, שזהו איסור לשון הרע. מה הם דרכי הפעולה האפשריים לסיטואציה מעין זו ?

"אם ישב בחברת אנשים שנתקבצו לענין מה, והתחילו לדבר דברים אסורים, והוא משער שדברי תוכחתו לא יועילו להם מאומה, אם אפשר לו לילך במסיבתם  או להניח אצבעו באזניו מצוה רבה הוא עושה בזה…, אבל אם אי אפשר לו להשמט ממסיבתם ומשער בעצמו שעצה זו דהנחת אצבעו באזניו גם כן קשה לו מאד מפני שילעגו עליו… על כל פנים יראה אז לזרז את עצמו ולהעמיד על נפשו בעת צרה כזו וללחום מלחמת ה' עם יצרו כדי שלא יכשל.."

  

החפץ חיים מציע מדרג של שלש דרכי פעולה אפשריים, מהרצוי ביותר ועד למצוי:

1. לעזוב את המקום, להסתלק, להיפרד לשלום. – בלתי אפשרי? אתה במסיבה משפחתית, בשירות מילואים, אירוע במקום העבודה. לא שייך לקום וללכת?

המשך לאפשרות 2

2. אל תהיה שותף. תבדל אקטיבית מתוך החבורה. באפשרותך להאזין למוסיקה באמצעות אוזניות (תחליף מודרני  "להניח אצבעו באזניו"), תפתח מחשב נייד או ספר  וכד' – לא מתאים לך ? מרגיש עוף מוזר ?

המשך לאפשרות 3

3. בכל מצב אל תיגרר ואל תסחף. שמור על עקרונותיך.  אל  תעשה מה שתתחרט עליו בעתיד. 

נחזור לסרט "הנחשול". לפני כשנתיים  – ארבעים שנה אחרי – נעשה סרט תיעודי חדש "מערך שיעור" על  הסיפור מאחורי "הנחשול". במאי הסרט הוא אחד התלמידים המעורבים בניסיון המקורי ואפשר לומר שהיה חניך נלהב.

בראיון עמו סיפר הבמאי: כשאני מדבר היום על הניסוי עם חברים שלא למדו אתי, כולם אומרים לי שהם לא היו נופלים בפח הזה. אבל אני הייתי בחור פיקח, מציאותי ורציונלי, ונפלתי לזה בקלות. הרצון להשתייך הוא כל כך חזק, אתה מושפע מהלחץ החברתי ומהרצון להיות מקובל".

רבותי, זה כל הסיפור. 

בחג הפסח נצא לחירות אמיתית. חירות שאין בה חיקוי וזיוף. חירות שלי.

 

 

הרב אבישי אלבוים חבר בארגון רבני צהר