רפורמת הקרקעות שאמורה להיכנס לתוקפה בעוד כשבוע עלולה להחזיר את מדינת ישראל לתקופת הפיאודלים, הפריצים והאריסים. הרב יובל שרלו כותב על העוולה החברתית, היהודית והסביבתית הגדולה ביותר שחוקקה מאז ומעולם במדינת ישראל
אחד ממאפייני ההלכה ביחס לקרקע הוא העובדה שהיא אינה מתייחסת אליה כאל נכס בעל משמעות כלכלית בלבד. לקרקע יש דינים מיוחדים בהיבטים רבים: למן האיסור המפורש בתורה על הסגת גבול המלמד שמדובר בדבר מה שהוא יותר מנכס, דרך כל הדינים המיוחדים של קרקעות (אין נשבעים עליהם וכדו') ועד לקביעה כי לא ניתן לקבוע את ערכה הכלכלי של קרקע (אין אונאה לקרקעות) כיוון שהיא דבר מה הרבה מעבר לזה. עובדה זו נותרה על כנה עד היום אף שהחברה אינה חקלאית, ואף שמודלים כלכליים שונים טוענים כי עדיף לשכור מאשר לקנות.
הרפורמה בקרקעות המוצעת כיום עומדת בניגוד מוחלט לכך, ולמעשה יש לה תוצאות חמורות מאוד. היא אינה חברתית, אינה סביבתית, ואינה יהודית. המאבק נגדה חייב להיות מאבק כולל, וזו גם הזדמנות מיוחדת לשילוב כוחות בין תנועות שבדרך כלל אינן משתפות פעולה.
מבחינה חברתית מדובר בעוול שאין כדוגמתו. אפשר לעטוף אותו בכל עטיפה מבריקה, אולם למעשה מדובר במהלך שיביא לקיבוע נצחי של הפער שבין האלפיון, המאיון או העשירון המסוגל לקנות קרקעות באופן פרטי, ובין כל שאר החברה הישראלית. לכאורה מדובר על שוויון – שהרי כל אחד מאזרחי מדינת ישראל יוכל לרכוש קרקע לבעלותו הפרטית ולא רק לחכור אותה ממנהל מקרקעי ישראל, אולם למעשה זהו שוויון מדומהי רק מי שמסוגל להרשות לעצמו רכישת קרקעות – יעשה זאת. גם הטיעון כי מדובר באחוז זעיר של הקרקעות הוא טיעון מדומה, שכן מיקום קרקעות אלה הוא הקובע, והללו אינן נמצאות בפריפריה.
החוק בצורתו הנוכחית מדגים בדיוק את הנושא עליהם מוסר הנביאים זועק. אם הרפורמה תצא אל הפועל, נמצא את עצמנו חוזרים לימי הפיאודלים, בעלי האחוזות והפריצים, כאשר שאר אזרחי מדינת ישראל ישובו למעמד האריסים והצמיתים. מדובר במהלך המהווה שיא להפרטה המנשלת את אזרחי מדינת ישראל מהקרקע השייכת לכולם, ומאפשרת רק למי שמסוגל לקנות את הקרקע לקבע את בעלותו עליה. זוהי מדיניות שרק תחריף את הפער שבין המרכז לבין הפריפריה, ואף זאת בניגוד מוחלט למדיניות החברתית הראויה.
מבחינה סביבתית מדובר בפתיחת דלת בפני נזקים סביבתיים שלא יהיה אפשר לתקן. חלק ממה שמכונה כיום "בירוקרטיה" הן תקנות של המנהל הבאות להגן על הסביבה. תקנות אלה אמנם מעכבות לא פעם תוכניות פיתוח, אולם הן שומרות על האזרחים בטווח הארוך. בימים אלו בהם העולם כולו מתגייס להצלת כדור הארץ, מדינת ישראל עומדת להעניק זכויות עוקפות תקנות לאלה שההון הוא המניע העיקרי שלהם. סיור לאורך קו החוף של מדינת ישראל ומפלצות הנדל"ן שנבנו לאורכו, מדגימים את העניין בבהירות רבה. חסימת זרימת אוויר הים לכלל אזרחי המדינה והגישה אל החופים, הוא ביטוי מינורי למה שעוד עתיד להתחולל כאן. אם זהו המצב כאשר מנהל מקרקעי ישראל עדיין קיים, ניתן רק לשער ולדמיין כיצד יראו הדברים כאשר הקרקעות תהיינה פרטיות וללא כל פיקוח. לכן אלה שהמודעות לסביבה נמצאת בבסיס הכרתם חייבים להתגייס כדי לעצור את התהום הזו.
הרפורמה והעברת הקרקעות לידיים פרטיות מסכנת גם את אופיה של המדינה היהודית היחידה בעולם. בראש ובראשונה בשל האתוס הקיים בתורה, המדבר על כך שהארץ אינה נמכרת לצמיתות. אמנם, הנימוק בספר התורה הוא נימוק דתי: הארץ אינה נמכרת לנצח מתוך אמונה שהארץ היא של בורא עולם, אך הרעיון היסודי הוא שהקרקע היא בבעלות כלל עם ישראל ולא של אנשים פרטיים. גם האפשרות הניתנת לתושבי חוץ לקנות קרקעות בלב ישראל מהווה העברת הבעלות של הקרקעות מהעם היהודי לעשירי העולם. החלטתה השערורייתית של קק"ל, זו המופקדת על קרקעות העם היהודי, לגרום לכך כי הבעלות על קרקעות אלה תהיה לכל המרבה במחיר אך מעצימה זאת.
עוול נורא מתרחש כיום בדלת האחורית של חוק ההסדרים, וחובתו של כל מי שרואה עצמו כחברתי, כסביבתי או כיהודי לעמוד בעמידה המשותפת כנגד חוק זה, ולחסום את אחד ההחלטות המזעזעות והחמורות ביותר שישפיעו על אופייה של החברה הישראלית.
הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני צהר
