נפתח את פינתנו השבוע בתיקון שגיאת דפוס משמעותית מהפינה הקודמת, גם אם אינה קשורה להלכות כשרות, הרי תיקונה הוא בבחינת "סור מרע" שלאחריהם נשתדל לעבור ל"עשה טוב".
בסיום הפינה הקודמת הודפס כי בשבת שבה חל ה' באייר נוהגים בכל הסממנים החגיגיים של יום העצמאות, ולא היא. במקור היה צריך להיות כתוב כי נוהגים בחלק מהסממנים החגיגיים גם בשבת זו, כפי שהובאו בפסיקות השונות, של הגר"ש גורן זצ"ל ויבדל"ח הגר"י אריאל שליט"א. על כל פנים לכל הדעות ניתן היה לברך גם בשבת זו ברכת "מועדים לשמחה ולגאולה שלימה" או "חג שמח", וכך עשינו.
בפרסומים רבים אודות כשרות במסעדות או בתי אוכל מתהדרים בכך כי הבשר המוגש בהם הוא "חלק" או "חלק בית יוסף" ודומיהם. למה הכוונה?
המושג "בשר חלק" עבר מספר תהפוכות וגלגולים במהלך השנים עד שהפך בטעות בתודעתם של רבים כמילה מקבילה לכשרות של בדצי"ם למיניהם. המצב מעוות עד כדי כך שפעם התקשרה אישה לאחד מרבני הערים בישראל ושאלה האם העירוב באותה עיר (שאליה הגיעה להתארח בשבת) הוא עירוב "חלק"… לאור הבלבול, נשתדל לעשות סדר בנושא ולהחזיר את עטרת ה"חלק" ליושנה.
אחת הטריפות, אותה צריך לבדוק בבהמה נשחטת, היא האם יש בריאה נקב. מדובר בטריפה שלעיתים אין אפשרות לבדוק אותה משום שעל הדופן החיצוני של הריאה ישנו קרום או דבוקה שומנית (קורם זה נקרא בהלכה סרכא), ולא ניתן לדעת האם מתחת לדבוקה יש חור. ישנם הקובעים כי תחת כל סרכא מסתתר חור (חולין מו ע"ב, רש"י בד"ה לית להו בדיקה) , וישנם האומרים כי הדרך לבדוק האם קיים מתחת לסרכא נקב היא באמצעות שפשוף קל של המקום המפריד בין הדבוקות. בדיקה זו הותרה ע"י מעט מהראשונים ונהגה במקומות מסוימים. (מהרי"ו וכל בו). יחד עם זאת, מרן מחבר השו"ע אסר את הבדיקה ופסק בצורה קיצונית כי בשר שכזה אסור וכך כתב:"…ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל. (יורה דעה סימן לט י)
לעומת ה"בית יוסף" פסק הרמ"א כי: "יש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא, ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו; ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח" (יורה דעה סימן לט יג)
מכיוון שמדובר במחלוקת חריגה ולא שגרתית שבה ה"בית יוסף" מחד משתמש בביטוי קיצוני (כאילו מאכיל טריפות לישראל) על מי שממעך סרכא וגם הרמ"א מודה שמדובר ב"קולא גדולה", נהגו רבים גם מיוצאי אשכנז להחמיר בעניין זה. (חוט המשולש כ, השל"ה, שער האותיות ד"נ ע"ד, תשובה מאהבה ח"ג ,שכ בשם בעל נודע ביהודה). מאידך היו בין יוצאי צפון אפריקה ("ארצות המערב") גם מי שנהגו בעניין זה כדעת הרמ"א, ככל הנראה על סמך מנהג קדום בארצות אלו, שהיה קיים עוד לפני כתיבת השו"ע. (תורות אמת ,קיצור מנהגי בדיקות הריאה. דברי שלום ואמת חלק ב עמ' 158).
על כל פנים, הגר"ע יוסף שליט"א קובע כי המנהג המחייב את כל בני עדות המזרח היא שיטת הבית יוסף, ומכאן שאסור לכל בני עדות המזרח לאכול בשר שאינו "חלק" (יביע אומר ה,יו"ד ג, יחווה דעת ג נו).
כדרכה של תורה, ישנן מחלוקות נוספות בין הבית יוסף לרמ"א בדיני טריפות, ועל כן התקבל המנהג כי בשר שהוא כשר גם לדעת ה"בית יוסף" וגם לדעת הרמ"א יוגדר כ"חלק" (או "גלאט" ביידיש).
בשר המיובא מחו"ל באישור הרבנות הראשית לישראל, אכן עומד באמות מידה אלו.
בין גופי הכשרות הפרטיים אין אחידות בשאלה מה "חלק" יחשב, ולכל גוף כשרות מחויבות משלו לקבוצת האם או החצר אליה הוא משתייך.
עם השנים נכלל בהגדרת "חלק" גם בשר שלא התעוררה בו שאלה שהייתה צריכה בירור ועיון של חכם בשאלה שאינה מפורשת בהלכה. (עיין ברמ"א יו"ד קט"ז ז', ציץ אליעזר,יב, נג). הערה נוספת נוגעת לגוף כשרותי ששמו "בד"צ בית יוסף" שכמובן שאין לו קשר ישיר עם שיטת "בית יוסף" והמחלוקות שהובאו לעיל", ומדובר בשם מושאל בלבד.
בנוגע לשימוש במונח "חלק" לגבי עופות (כאמור הגדרה זו מלכתחילה קשורה בשחיטה של בהמות בלבד). הגדרה זו לגבי עופות היא מיגזרית לחלוטין וקשורה בהשאלתו של המונח בידי גופי כשרות פרטיים, שהרי אין ככל בעיה עם סרכא בעופות (התופעה לא קיימת שם), וממילא לא קיימת מחלוקת בין הבית יוסף והרמ"א בנושא עופות.
הערה אחרונה נוגעת לאורח שנוהג לאכול בשר חלק בלבד ומתארח אצל אדם שאינו יודע עם הבשר הוא כשר או חלק רשאי האורח לאכול מהבשר ומהתבשילים האחרים כי יש כאן ספק כפול (ספק ספיקא): ראשית לא ברור האם הבשר הוא כשר או חלק, והספק השני נוגע לשאלה האם ההלכה כמו הבית יוסף או כמו הרמ"א (יביע אומר ה יו"ד ג ועוד).
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
