בפרשתנו אנו נחשפים בפני הקונפליקט רב התעצומות שבין יעקב ועשו; קונפליקט שתחילתו במאבק עוד בבטנה של רבקה – אמם, המשכו בנכונותו של עשו למכור את בכורתו ליעקב תמורת נזיד עדשים, ושיאו בשיתוף הפעולה בין רבקה ליעקב הגונב את ברכת יצחק המיועדת לעשו.
יעקב, על פי הוראת אימו, בא אל יצחק אביו, שעיניו כהו מרואי, כשהוא לבוש בבגדי עשו, ומזדהה בפני אביו במילים אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ (בראשית כז, יט). בהמשך שב יעקב על הבדיה כשהוא עונה במילה "אני" לשאלת אביו: " אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו?"
רבו הפירושים המנסים להתמודד עם העובדה כי רבקה ויעקב, אב ואם בישראל, עושים במרמה על מנת לקבל את ברכת יצחק. האומנם יש ללמוד מכאן בנין אב לאופן התנהלותנו בחיים? האמנם לעיתים מותר לשקר? על שאלה זו, ניתן להוסיף שאלה נוספת הקשורה לדברים המיוחסים ליעקב אבינו בספר מיכה שם נכתב כי יחודו של יעקב הוא בבחינת האמת שבו: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קדם" (מיכה ז,כ). כיצד הכרזה זו עולה בקנה אחד דברים אלו עם סיפור גניבת הברכה?
בדברים הבאים ננסה לבחון שלש גישות שיש בהן בכדי ללמד הן על מעשהו של יעקב ועל המושגים אמת ושקר. הגישה הראשונה המובאת בדברי רבינו בחיי בפירושו על התורה גורסת כי לא בשקר מדובר, שהרי הברכה לבכור ניתנה, ואת הבכורה קנה יעקב מידי עשו. על כן יעקב באומרו 'אנכי עשו בכורך' מכוון לאמת הפנימית, וכך כותב רבינו בחיי: "אין ספק שכל דבריו של יעקב אין בהם כי אם אמת… שכן היו הברכות ראויות ליעקב במקומו שכבר לקח ממנו הבכורה, והוא מכחו בא לבכורה ולכל הראוי לה, והבא מכחו של חברו הרי הוא כמוהו ועומד במקומו".
על פי גישה זו, מושג האמת הינו מושג פנימי, ולעתים מה שנדמה בעין חיצונית כשקר, מנקודת מבט פנימית יותר, עשוי להתברר כאמת גדולה ועמוקה, ועל אמת זו עמד יעקב אבינו באמרו לאביו: 'אנכי עשו בכורך'.
גישה שנייה, קוטבית לזו הראשונה, קובעת שיעקב אכן בא במרמה, ואף שילם מחיר כבד על כך שהרי מיד לאחר קבלת הברכה נאלץ יעקב לעזוב את בית אביו ואת ארצו למשך עשרים שנה. על פי גישה זו, במהלך שנים אלו השיבו ליעקב מן השמיים מידה תחת מידה, ואף הוא רומה על ידי לבן כשהחליף לו את רחל בלאה. ישנם רמזים נוספים בהמשך תולדותיו של יעקב המראים זיקה לגניבת הברכה.
לפי גישה זו ההשלכות מעשה המרמה של יעקב מלוות אותו שנים רבות. גם אם נאמר שמעשה הרמייה היה בלתי נמנע, עדיין ישנו מחיר, פנימי וחיצוני, למי שנאלץ ללכת בדרך זו.
הגישה השלישית בין שתי הגישות, מובאת בפירושו של רש"י שמציע הסבר תמוה לשקר של יעקב: "אנכי עשו בכורך – (אמר לו יעקב ליצחק) אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך. ויאמר אני – לא אמר אני עשו אלא אני" (רש"י בראשית כז,יט,כד).
על פניו, פירושו רש"י איננו מעלה ואיננו מוריד שהרי מה זה משנה אם יעקב אמר 'אנכי עשו בכורך', או 'אנכי (הוא יעקב) ועשו הוא בכורך', הרי בין כך ובין כך, אביו חשב כי מדובר בעשו ומכח מחשבה זו ברכו. האם ההתחכמות הלשונית הופכת את השקר לקטן יותר? האם רש"י מלמדנו את סודו של ה"שקר הלבן"?
למרות הקושי נראה כי דברי רש"י עמוקים ומורכבים הם. לעתים מגיע אדם לסיטואציות קצה שבהן הוא נדרש לחטוא לאמת. עיני יצחק כהו מזקן, והוא איננו מודע לחסרונותיו הגדולים של בכורו. הענקת ברכת הבכור לעשו, עלולה להכניס את המשפחה לתסבוכת קשה ולסכן את ההבטחה האלקית לאברהם. יעקב ורבקה שרואים שדרך השכנוע לא תצלח כאן, היות ויצחק נחוש לברך את עשו, מבינים שלא נותרה להם הברירה כי אם לרמות.
נראה כי רש"י מאמץ תפיסה זו, אולם אין בתובנה עמוקה זו בכדי לבטל את הקושי והכאב המלווים את יעקב הנדרש לשקר לאביו. התפתלותו של יעקב, כפי שמבאר אותה רש"י, משקפת מורכבות פנימית המכילה מחד הכרה כי לעיתים אין ברירה כי אם לשקר, ולצידה תחושת מועקה שמלווה את יעקב בשעת מעשה.
פרשה טעונה זו, של גניבת הברכה, והנתיב שכל פרשן סולל להבנתה, מלמדים אותנו יסוד חשוב על מושג האמת והתקיימותו גם במערכת החיים האנושית. יעקב וויתר לרגע קט על האמת, אך וויתור זה היה מלווה בהבנה ובהכרה כי השלכת האמת וניתוצה אל הארץ גובה מחיר פנימי כבד, רוחני ואף פיסי. הבנה זו, מלמדנו רש"י בעומק רב, היא המביאה את יעקב אל גמגומו בפני אביו, אך היא גם המאפשרת ליעקב לצמוח ולהצמיח מן הארץ את האמת, המאפשרת לו, בהיותו בבית לבן הארמי, הידוע בתכונתו הרמאית, להיות איש אמת, עובד נאמן והגון.
המפגש היומיומי עם החיים ועם המציאות המורכבת והסבוכה, מחייב אותנו לעתים לסטות מן האמת האידאית והקשיחה. אם נזכור גם בשעה שכזו את האמת, נערוג לה ונכאב את היותנו נפרדים ממנה לרגע קט, נוכל, כדרכו של יעקב אבינו, להצמיחה מחדש מן הארץ, ולהתברך בברכתו: תתן אמת ליעקב.
הרב איתמר אלדר, מרצה במכללת אוהלו ור"מ בבית המדרש לבוגרים בגולן ומרבני 'צהר'
