מרן הרב קוק עמד על ההבדל בין שני הכלים – השופר והחצוצרה. קרן האיל היא כלי טבעי, יצירה ישירה של בורא העולם, בעוד החצוצרה היא כלי מלאכותי, תוצר כישרונו הטכנולוגי של האדם. במקדש ישנה מצווה להשתמש בשני הכלים גם יחד. אולם מצות היום בראש השנה היא להאריך בשופר הטבעי.
שני הכלים מבטאים את עניינו המורכב של היום: "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון". ביום זה נוצר האדם בצלם אלקים. הצלם בו נברא האדם מורכב מכמה כישרונות ייחודיים שבהם מתייחד ומותר האדם מן הבהמה. ביניהם ישנו הכישרון הטבעי לשאוף לרוחני המוחלט. מדובר במשיכה טבעית, הנובעת מהנשמה , אותו חלק אלוק ממעל שאותה נתן בנו רבש"ע כשהיא טהורה. "אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בקרבי".
ויש באדם גם כשרון יצירתי מלאכותי. כוח היצירה העצמי של האדם אף הוא חלק מצלם האלקים שבו: "ותחסרהו מעט מאלקים…תמשילהו במעשה ידיך, כל שתה תחת רגליו…". הקב"ה באומרו לאדם "ורדו בדגת הים" נתן לו את הכוח לחשוף ולגלות את כוחות הטבע ולרתום אותם לצרכיו. אולם על כוח זה לדעת את ייעודו. הכוח היצירתי שבאדם חייב לשרת את הכוח הטבעי.
הכישרון הטכנולוגי צריך לדעת את מטרתו. פיתוח מדעי נחוץ להמשך התפתחותו של האדם. הרצון להתקדם, לתקן ולשפר מייחד את האדם מיתר בעלי החיים, וזהו אחד הפנים של הצלם בו האדם נברא. אולם מהי מטרתו של כשרון זה? מהו ייעודו?
אפשר לראות בתאוצה הטכנולוגית תהליך עיוור חסר כל משמעות. מעין דחף שאין שליטה עליו ושאין לו סיבה ותכלית מוגדרת, אלא הוא רק זרם אדיר שכולנו נסחפים בו מרצוננו ושלא ברצוננו. אין אפשרות לשחות נגדו. וכשאין לו גבולות הוא עלול להרוס, להשחית ולחבל.
אך אפשר וצריך גם להתייחס לכשרון היצירה של האדם כמו אל יתר כוחות הטבע. הווי אומר: לשלוט בו, לרסנו לנתבו ולנווטו. הכול שוטף אולם גם שואף. הוא אשר אמרנו שהכישרון הטכנולוגי השוטף חייב לשרת את הכישרון הטבעי השואף להביא את האדם והעולם לתיקונו. בלעדי הכשרון הרוחני עלול הכשרון היצירתי להביא חורבן לעולם. הנזקים האקולוגיים האדירים שנגרמו לעולם במאתים השנים האחרונות, נזקים שרק בשנים האחרונות אנו עומדים על ממדיהם הנוראים, מעידים על כך. ואם כך בעניינים האקולוגיים, הרי שבעניינים הרוחניים שעליהם העולם טרם עמד, הנזקים המוסריים חמורים פי כמה וכמה.
יחד עם זאת חשוב לומר כי הקידמה רצויה. איננו נמנעים מהקידמה הטכנולוגית, שהרי מצד עצמה יש בה ברכה. אמנם יש מי שעושים שימוש פסול בה, אולם לא כל חדש אסור מהתורה. אדרבה: יש חדש שלא רק שהוא מותר אלא הוא אף ראוי לכתחילה. חדש המתקן, המקדם והמעלה את העולם, הוא חדש רצוי וראוי לכתחילה. אולם בכדי להביא את החדש למעלתו החיובית יש צורך בכוח טבעי המושך את האדם לרוחני המוחלט. דברים אלו חשובים בפרט בתחילתה של שנה חדשה, כשאדם עושה חשבון נפשו וקובע את דרכו לקראת הבאות. בנקודה זו עליו להציב בפניו מטרה ערכית ברורה, וזו גם הסיבה בגללה בראש השנה אנו מאריכים בשופר. בכוח הטבעי הנוצר בידי רבש"ע.
אמנם המצווה במקדש היא להשתמש גם בחצוצרות, אולם הן מקצרות יחסית. הן מקצרות אך אי אפשר לוותר עליהן. אין אפשרות לעצור את רוח האדם. "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון". ראש השנה הוא היום שבו נטע ה' באדם את הכישרון לגלות, לחשוף, להמציא, לפתח ולשכלל. כשהכוח הזה משרת את ייעודו הא מבורך, כאשר הוא משרת כוחות אחרים הוא עלול להיות לרועץ.
יחד עם זאת, ידוע כי נאלמו החצוצרות מאז חרב בית מקדשנו. מאז אנו תוקעים בשופר בלבד ונוצר נתק מסוים בין שני הכוחות שבאדם; בין בכוח הטבעי הרוחני לכישרון הטכנולוגי-אוניברסאלי שלעם ישראל אין השפעה עליו. יתרה מזאת: לעם ישראל במצבו הנוכחי אין עדיין את המוטיבציה להציג אלטרנטיבה לתפיסה הטכנולוגית- אוניברסאלית המפתחת ומשכללת כלים מבלי למלא אותם בתוכן ראוי. חכמה בגויים תאמין. תורה בגויים אל תאמין. וכל זה משום שאדום איננו יודע כרגע להשתמש בכישרון הטכנולוגי שלו כהלכה.
על כל אלה אנו מתפללים בראש השנה. זו אחת המשמעויות של תיקון עולם במלכות ש-ד-י. אנו שואפים לשמש דוגמא לעולם בדרך בה ניתן לנצל את הקדמה הטכנולוגית לשם העלאת הרוח והמוסר (כגון זה הוא שירות רימון באינטרנט- המצאה יהודית טיפוסית שכיום גם גויים מגלים בה עניין. על רימון שכזה יש לברך בר"ה שירבו זכויותינו. את תוכו נאכל אולם את קליפתו נזרוק!) יעודו של עם ישראל ללמד את העולם כיצד להשתמש נכון בכלים שבידו בבחינת "אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון".
אולם ראשית על עם ישראל לשמש דוגמא בעצמו. עתה- עת חזרתנו לארצנו ואנו בהכנות לבניין השלישי, עלינו לחזור לשני כישרונותינו גם יחד. עלינו להראות לעולם כולו שיש תרבות טכנולוגית ייחודית לעם ישראל המורכבת גם מחצוצרות וגם מהשופר. "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'".
הרב יעקב אריאל הוא רבה של העיר רמת גן ונשיא ארגון רבני צהר
