משנה: סוגיית שתיית האלכוהול אינה פוסחת גם על הציבור הדתי שהתופעה הגיעה אליו במלוא העוצמה. הרב אלישיב קנוהל חושב כי הגיעה העת להכיר בעובדות ולצאת למאבק חסר פשרות בתרבות השתייה.
סוגיית שתיית האלכוהול והשכרות אינה יורדת מסדר יומנו. בעבר הלא רחוק סוגיית השתייה לשוכרה כמעט ולא העסיקה את החברה בישראל. היא הייתה נחלת השוליים בלבד, ושמענו עליה יותר בסיפורים על הגויים באירופה. כיום, די לנו בפרסומת כמו "כששותים לא נוהגים" בכדי להבין עד כמה השתייה היא נחלת הכלל. התפשטות השתיה היא לא רק אצל הצעירים, אלא גם בקרב הנוער ואפילו אצל ילדים מגיל 12 ומעלה. מדובר עובדה שאין חולק עליה. לשאלה מניין הגיעה תרבות זו אלינו, האם עם העלייה ממזרח אירופה, או שמדובר בהשפעה נוספת של התרבות המערבית, אין בעצם משמעות. שכן תופעה זו נמצאת כבר עמוק עמוק בתוככי החברה בישראל.
אולי יהיו מי שינסו לנחם עצמם שעדיין הבעיה מעסיקה יותר את הציבור החילוני, ולכן לנו אין כל כך צורך לדאוג… אולם טעות היא בידי מי שחושב כן. כבר הוכח בעבר שהשפעות תרבותיות אינן נעצרות בגלל גדר רוחנית שאיננה נראית. כך גם חשבנו בעבר על בעיית השימוש בסמים, עד שנוכחנו לדאבוננו שהם מצויים גם בתוך מחננו. אולי הם אינם מצויים אצלנו באותה עוצמה כמו בציבור הכללי, אולם הם מצויים! חששי הגדול הוא שגם שאלת השתייה לשכרות זוחלת לעברינו, או שמה כבר נכנסה לבתינו ורק אנו עוד לא הבחנו בנוכחותה…
ההתמכרות לשכרות כסממן חברתי היא אסון לא פחות גדול מהתמכרות לסמים, וזאת למרות שהדבר איננו אסור על פי חוק (וזו גם הצרה הגדולה). הדבר כל כך זר לרוח היהדות, שאינני אפילו מרגיש צורך להסביר את העניין. דווקא משום כך השאלה גדולה כפליים: מה עושים?
ראשית ברור שצריך לפתוח בהתמודדות חינוכית רחבת היקף בבית, במוסדות החינוך ובתנועות הנוער. יש לדבר, לעסוק בהסברה ולהטמיע את השלילה שבשכרות ואת סכנת ההתמכרות לה. הדיבור והעיסוק בעניין צריך להתחיל מגיל גן, בדיוק כפי שאנו מנסים להטמיע כל ערך חינוכי אחר מגיל חינוך ועוד לפני כן.
וכאן יבוא הבן וישאל: "אם אתם כל כך שוללים את שתיית האלכוהול, כיצד זה אתם מרשים לעצמכם להשתכר בפורים?". מובן שיש להסביר את החילוק שבין פורים שלגביו יש דין בשולחן ערוך וסודות טמירים לשתיה לשם שתיה.
חז"ל לימדונו כלל ברזל בחינוך – נערים כמבוגרים: "קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים" (בבלי, בבא בתרא ס,א). אי אפשר לתבוע מאדם דבר שנראה שהמחנך עצמו נגוע בו. במקרה כזה לא יועילו תירוצים וחילוקים. אשר על כן, אני מציע: בואו ונודיע, רבנים ומחנכים, כי השעה היא בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך", ואנו מסתפקים בשיטת הרמב"ם שכתב שדי שישתה בפורים מעט יותר מכפי הרגלו, ולכן אנו מדירים עצמנו מ"התבסמות" בפורים. אמירה כזו תיתן בידנו בעז"ה עוצמה מוסרית לדרוש ברבים כנגד השתיה.
עלינו לדעת שאם לא נתחיל ב"שטיפת מוח" מכוונת ומובנית מגיל ינקות כנגד השתייה לא נוכל לעמוד בפרץ, ומי יודע אם לא אחרנו במידת מה את השעה…
הרב אלישיב קנוהל הוא רב קיבוץ כפר עציון וראש מיזם הנישואין של ארגון 'צהר'
