בפרשתנו הפותחת את ספר דברים נאמר: שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק…כי המשפט לאלוקים הוא (דברים א, טז – יז).
עם ישראל מצווה להעמיד שופטים על עם ישראל. הפרשנים דנו בשאלה מהו תפקידם של הדיינים הנבחרים. הרמב"ן בפירושו מסביר שכאשר אדם נפגע על ידי האחר, הוא יכול לבוא אל השופטים והדיינים אשר הם יקבעו מי משני בעלי הדין הוא הצודק. תפקידם של השופטים הוא לשבת ולהמתין עד שפונים אליהם בסכסוכים, ואז נחלצים הם לטובת בעלי הדין ומכריעים.
לעומת זאת, הרמב"ם רואה את תפקיד השופטים כתפקיד רחב יותר. תפקידם של השופטים הוא להסתובב בשווקים ובחוצות העיר, ולצוות את העם לעשות טוב ולהימנע מעשיית רע (ספר המצוות עשה קעו). על פי הרמב"ם תפקיד השופט אינו רק שיפוטי, אלא תפקיד חינוכי. השופט מופקד על הנחלת הצדק היושר ויתר הערכים אותם יש להנחיל לעם ישראל, והנחלת ערכים אלו הינה מרכיב מהותי בתפקידו.
העולם המודרני אמון על הגדרת תפקידים והגדרת אחריות. מערכת החינוך בהגדרתה מוכוונת להנחלת הערכים והמצוות בבתי הספר. מערכת המשפט מוכוונת להגדיר את הנורמות על ידי בניית מערכת חוקים. ואולם אין שום גוף אשר אמון על הנחלת הערכים הללו בקרב האוכלוסייה הבוגרת. על פי הרמב"ם התורה מצווה עלינו להקים גוף שאחראי על כך. השופטים, הם מייצגים את הגוף שאמון על הנחלת הערכים הללו לעם ישראל.
בין אם תפקיד השופטים מצטמצם להיבט השיפוטי, ובין אם תפקידם מתרחב להיבטים החינוכיים, התפקיד שלהם מחייב שיהיו בעלי אישיות תכונות ויכולות מאוד ייחודיות, שכן הם המייצגים את הערכים והמצוות שהקב"ה ציווה אותנו עליהם.
כאשר יתרו פונה למשה (שמות טו) ומציע לו להקים מערכת משפטית, הוא גם מגדיר מהן התכונות הנדרשות מן השופטים. התכונה האחת שמציין יתרו היא "אנשי אמת שונאי בצע". מובן לכל ששופטים אשר חמדת הממון חזקה אצלם מהאמת והמוסר, אינם ראויים להיות שופטים. זוהי תכונה בסיסית שנדרשת מעצם הגדרת התפקיד.
בנוסף אומר יתרו שיש לחפש אחר "אנשים חכמים ונבונים". ההבדל בין חכמה לבין בינה מבואר בכמה מקומות. החכמה היא הידע הנרכש. הבינה משמעותה הבנת דבר מתוך דבר. השופט חייב להיות בעל ידע משפטי רחב כיוון שעליו להתאים לכל מקרה את ההלכה הנכונה. אך מאחר ובדרך כלל המקרים הבאים לפני השופט מורכבים ואינם מתאימים אחד לאחד להלכה ולמשפט, על השופט להפעיל את שיקול דעתו ולהסיק מתוך ההלכות והחוקים, מה ההלכה והחוק המתאימים למקרה הספציפי העומד לפניו.
ההגדרה השלישית לשופט ראוי על פי יתרו היא: "ידועים לשבטיכם". תכונה זו מעוררת תהייה שכן מדוע היכרות הציבור עם השופט תסייע לו לשפוט צדק? הרמב"ם (סנהדרין, ב, ז) מסביר: "וידועים לשבטיכם", אלו שרוח הבריות נוחה מהם… בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות" ההגדרה הזו אינה עוסקת בידע ובחוכמה ובתכונות בסיסיות, אלא במשהו מעבר לכך. על השופטים להיות ידועים במידות הטובות שלהם.
דרישה זו מן השופטים, מציגה את תפיסת העולם של מהו שופט. לכאורה, ניתן היה לחשוב שאדם אינטליגנט וידען, שמסוגל לקרוא את החוק, להבינו, להסיק דבר מתוך דבר ולהקביל כל מקרה לדין הנכון, הוא הראוי לדון. הדרישה השלישית מהשופט שעליו להיות בעל מידות טובות, מלמדת שהתורה דורשת מהשופט הרבה יותר. תפקיד השופט אינו מסתכם בקביעת ההלכה. עליו גם לייצג אותה בקרב העם. עליו להיות אדם ראוי שהעם בכלל ובעלי הדין בפרט יחושו בחשיבות שהוא מקנה לערכים אלו בחייו האישיים. בעלי הדין אשר יישפטו בפני דיינים אלו, יחושו בחשיבות הצדק ואף ישמחו בו.
אנו תקווה שנורמות אלו ימשיכו לשמש את אלו הבוחרים את השופטים והדיינים, ואשר יבחרו את השופטים המייצגים את הערכים והמוסר של העם היהודי.
הרב ד"ר משה בארי-מנכ"ל צהר
