בפרשתנו מסופר על ההכנות ועל הפגישה בין הטוענים לכתר ברכת האבות. "וגם לקח את ברכתי"- רש"י מציין כי עם לידת יוסף יכולה להתקיים נבואת עובדיה (א' י"ח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש" אש ללא להבה אינה שולטת למרחוק. מכאן שהבין יעקב כי תמו ימי ההכנות וכעת יש לצאת להכרעה.
שני הצדדים מוציאים את נשק יום הדין וכל אחד משתמש בנשקו של חברו:
יעקב בבואו להיפגש עם מי שציד בפיו, ומי שאצלו המטרה מקדשת כל אמצעי (כעדות התורה "וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא" ופירש רש"י להביא- אם לא ימצא מן ההפקר יביא מן הגזל).
מכין יעקב שליחים עם מעטפות שמנות לעשיו "מנחה היא שלוחה לאדני לעשיו" מה שקרוי בזמננו "דמי קדימה". ואילו עשיו מצדו בבואו להיפגש עם הרואה מלאכי אלהים עולים ויורדים, מוציא למאבק את המלאך שרו של עשיו "ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו….". ממאבק זה יוצא יעקב עם ברכה ושינוי השם "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל".
למרות ההכרעה הברורה לטובת יעקב, עשיו לא אומר נואש ועדין מנסה בחינת הידיים ידי עשיו: בעת פגישתם כאשר "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צווארו וישקהו". בספר התורה המילה "ישקהו" מופיעה עם נקודות מעל המילה, לומר לך אל תקרא ישקהו אלא ינשכהו- ניסה עדיין עשיו לפגוע ביעקב, אלא שנעשה נס והתקשה צווארו של יעקב כשיש.
לאחר הבכי מבין עשיו כי נגמר המאבק, ומציע ליעקב לקצר את ימי העולם, ולקפוץ לימות המשיח, בהצעתו "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" לאן? להר שעיר, לקיים את הנבואה "ועלו מושיעם בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה".
מהי תגובתו של יעקב להצעה נכבדה שאין לסרב לה?
עונה יעקב "אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן (צאן קדושים , כלומר הילדים) יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד… אשר אבוא אל אדני שעירה". רש"י מעיר ומאיר על השימוש בביטוי "דפקום" ומביא אותנו לעת אחרת, כמו "קול דודי דופק" לעת ימות המשיח בא הדוד (הקב"ה), דופק על חלון הרעיה(כנסת ישראל) ומבקש "פתחי לי רעיתי".
יעקב מציב לנו סדר יום חדש: הדאגה לילדים המלאכה הרבה דוחה את ההגעה להר עשיו.
יעקב מלמדנו כי להגיע לסוף הדרך, אך עם פצועים בדרך- איננה נקראת הגעה. כמו שיעקב התעכב וחזר לאחוריו בגלל פכים קטנים, מה שהביא למאבק עם המלאך.
נאמן לדרכו זו נסע יעקב סכתה "ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת". יעקב דואג לא רק לביתו, אלא גם למקנהו. ומה חשוב יותר הבית או הסוכה לצאן, הלוא הם הילדים?
מעידה התורה "על כן קרא שם המקום סכות".
יעקב בדאגתו לבניו ולחינוכם ממשיך בדרך זו גם בעת זקנותו:דואג לשלמות המשפחה "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות". עם כל הקושי של אדם שעבר הרבה בחייו- כעדותו לפני פרעה "מעט ורעים היו ימי שני חיי"- בצאתו לדרך הוא מקפיד לדאוג לחינוך : ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא ההוראה.
מעניין לשים לב שבניגוד לאביו וסבו שילדיהם יצאו לתרבות רעה, ישמעאל מאברהם ועשיו מיצחק- הרי שכל בניו של יעקב עם השונות, המגוון, הנכונות להוליך כל בן בדרך הראויה לו ("ועשה לו כתנת פסים") – כולם צדיקים אבות לשבטי יה.
סיפורו של יעקב מלמד אותנו, הנמצאים בימי קול דודי דופק, כי יש חשיבות רבה להתנהלות "לאיטנו לרגל המלאכה". אנו לא רוצים לא שלום עכשיו, ולא משיח עכשיו, אלא שאיפתנו- להגיע שלמים. "ויבא יעקב שלם". ולכן אנו מציבים את חינוך ילדנו בראש מעיינו, ובע"ה שנלך בדרכו של יעקב, נזכה גם אנו להקים את שבטי ישראל שלמים בגופם בממונם ובתורתם.
