סקירת הפרשה:
פרשתנו עוסקת, רובה ככולה, בימי חייו האחרונים של יעקב במצרים עד למותו. יעקב נפרד בפרשה מבניו, מברך אותם ובכלל זה גם את יוסף ואת בני יוסף, אפרים ומנשה, ולמרות היותם נכדיו יעקב מעניק להם מעמד של בנים: "כראובן ושמעון יהיו לי", מה שלימים יעניק להם מעמד של שבטים בתוך עם ישראל לעניין הנחלה בארץ. לאחר מות יעקב וסיום האבל, עולים בניו ואתם יוסף בכדי לקבור אותו במערת המכפלה, כפי שיעקב עצמו צווה לפני מותו. בני יעקב ויוסף חוזרים למצרים והפרשה ואיתה ספר בראשית מסתיימים במותו של יוסף ובשבועה שהוא משביע את צאצאי המשפחה להעלות את ארונו לארץ ישראל לקבורה.
רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה.
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי… אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. [ בראשית מט]
האורות אפלים, את המתח אפשר לחתוך בסכין, התפאורה מוכנה , המשתתפים תופסים את מקומם סמוך למטת אביהם הנוטה למות. שנים עשר בנים נקבצים ובאים לשמוע את ברכתו של יעקב אביהם בטרם מותו. אחד אחד הם מחכים בסבלנות למוצא פיו של אביהם החכם , מצפים לקבל ברכה, את חזון אחרית הימים כפי שהבטיח.
לאחר מספר דקות ההלם על פניהם של שלושת בניו הגדולים ניכר לעין, ראובן שמעון ולוי נרתעים לאחור, פניהם אבלות , פרצופיהם נפולים.
הם קיוו לקבל ברכה אולם במקום זאת הם קוללו, נדחו על ידי אביהם. ראובן הבכור נדחה מהבכורה אשר עברה ליהודה וליוסף, שמעון ולוי קוללו ונמנעה מהם הנחלה בארץ ישראל, נגזר עליהם להיות נעים ונדים בין השבטים.
לעיתים מנהלים נדרשים לקבל הכרעה קשה. הכפופים להם התנהגו שלא כשורה יש כאלו אשר מועלים, יש אשר אינם מבצעים את תפקידם כהלכה, יש המתרשלים וגורמים בעקבות כך נזק למפעל או לארגון. ומנגד הסיטואציה איננה מאפשרת את שבירת הכלים, המצב בשטח מראה כי נזיפה, תוכחה או ענישה בשלב הזה של החיים פרושה הרס מוחלט ונזק לטווח ארוך.
מה עושים ? מצד אחד א"א לעבור בשתיקה על המקרה ומצד שני א"א להעניש באותו הרגע ?
בדיוק בסיטואציה הקשה הזו עמד יעקב פעמים בחייו. ובשתי הפעמים החליט להבליג ולשמור את הדבר. הפעם הראשונה הייתה בהתנהגותם הבלתי סבירה של שמעון ולוי אשר הרגו עיר שלמה בעקבות האונס המזעזע של אחותם. הפעם השנייה הייתה מעשהו הבלתי נסלח של ראובן אשר שכב עם פילגשו של יעקב אביו. בשתי הפעמים השתיקה של יעקב זועקת יותר מהעונש הראוי. הדממה המוחלטת, ההתכנסות בתוך עצמו דורשים הסבר.
יעקב זוכר, יעקב איננו שוכח. כמעט חמישים שנה נושא יעקב את צלקות מעשיהם של בניו , פצעים המלווים אותו יום יום עד רגע לפני מותו. אז בוחר יעקב להוכיח את בניו וללמדם כי מעשיהם אינם מקובלים וכי הם ראויים לכל גינוי. יש דברים עליהם לא ניתן לסלוח והדילמה האמיתית היא מתי באים חשבון ?
רש"י בפרושו לספר דברים ,מגלה לנו את אורך הרוח של יעקב רש"י מזהה כי משה מוכיח את בני ישראל רק בסוף ימיו ומבין כי המורה הרוחני של משה הוא לא אחר מאשר יעקב
"מלמד שלא הוכיחם [משה את ישראל] אלא סמוך למיתה וממי למד ? מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, אמר ראובן בני אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשיו אחי…"
יעקב יודע שמעשהו של ראובן הוא בלתי נסלח, ועל חטא שכזה מגיע עונש, מגיע לראובן להידחות מן הבכורה. אולם יעקב גם יודע כי ענישה בעת הזו פרושה שבירת הכלים ודחייתו של ראובן ממשפחתו כליל. החשבון הפשוט של יעקב אומר שראוי כעת להבליג ולבוא עימו חשבון בסוף ימיו. וכך גם עם שמעון ועם לוי.
ספינת משפחתו של יעקב מיטלטלת כל חייו בין גלים סוערים של תהפוכות, בין גאות ושפל. יעקב דומה לאותו רב חובל אשר מזהה מרד בספינה אולם יודע שענישה כעת פרושה התרסקות הספינה על סלעי החוף.
מנהיגים נדרשים להגיב בזמן הנכון ובמקום הנכון אולם לפעמים הגדולה של מנהיג היא דווקא כח האיפוק וההבלגה , יכולת החשיבה והתכנון לטווח ארוך והאפשרות לשקול בפלס עלות מול תועלת .
מיעקב למדנו את כוחו של האיפוק ואת סודה של ההבלגה.
ולכן יכולה התורה לסיים את ברכת יעקב אשר כאמור חלקה היתה תוכחה בנימה האופטימית ולאמר "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר…" הווי אומר הצלחתו של יעקב היתה מצד אחד להוכיח ולהעניש אולם מן הצד השני לשמור על שלמות המשפחה.
חגי גרוס הוא מנכ"ל צהר.
רש"י- ר' שלמה יצחקי (1040-1105) פרשן יהודי שחי בצרפת ושנחשב עד היום לגדול מפרשי המקרא והתלמוד בימי הביניים, ולאחד מגדולי חכמי ישראל בכל תקופת הראשונים. רש"י מיוחס לצאצאי דוד המלך אולם אין לדעת עד כמה מבוססת מסורת זו על אמת היסטורית, ועד כמה היא משאלת לב. רש"י נפטר בצרפת בתקופת מסעי הצלב.
