בתוך גודש ההתרחשויות המתוארות בפרשת השבוע שלנו ישנם שני פסוקים שבמבט ראשון נראים כמסירת מידע טכני בלבד, אבל כאשר מעיינים בהם טמון בהם פתרון לאחת מן החידות הקיומיות ביותר עבור המין האנושי: מהי משמעות החיים שלנו בעולם הזה ומה מעניק להם טעם? תשובה מורכבת לשאלה פשוטה
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יַעֲקֹב: כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.
יעקב אבינו, אביו המבוגר של יוסף שליט מצרים, מגיע אליו. יוסף מפגיש בינו ובין פרעה מלך מצרים. פרעה פותח בשיחה ושואל את יעקב שאלה פשוטה למדי: בן כמה אתה? או בלשון המקרא "כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ". היינו מצפים לתשובה קצרה ועניינית שתנקוב במספר, אלא שלהפתעתנו יעקב מעניק תשובה מורכבת למדי: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" "שנות מגורים" מול "שנות חיים"
יעקב משתמש בשני מושגים ומבדיל ביניהם: "שנות מגורים" ו"שנות חיים". הביטוי "שנות מגורים" מציין את ההיבט הכמותי של אורך חייו של האדם. לעומת זאת, הביטוי "שנות חיים" מציין את ההיבט האיכותי בחייו של האדם. תשובתו של יעקב לפרעה היא שבהתייחס להיבט הכמותי של חייו, שנות המגורים שלו, הינן מאה ושלושים, אך בהתייחס להיבט האיכותי של חייו, שנות החיים שלו, הינן "מעט ורעים". אלא שמושגים אלא הם מושגים יחסיים, שכן מעט עבור אחד עשוי להיות הרבה מאד עבור אחר, על כן יעקב משווה את מצבו לזה של אבותיו באותם שני מימדים וקובע: "וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".
זוהי הצצה לרגע נדיר שבו יעקב מתבונן לאחור על מהלך חייו ומסכם בחדות נוראה ששנות החיים היו "מעט ורעים" לעומת אלו של אבותיו, כלומר גם כמות השנים אותם חי הראויים להיקרא "שנות חיים" היה מעט וגם האיכות של אותם שנים היה פחותה בהרבה ממקבילותיהם של אבותיו. מה הופך "שנות מגורים" ל"שנות חיים"?
מעבר להזדהות עם משמעותם הכואבת של דברי יעקב, אנו נדרשים לשאול את עצמנו את השאלה המתבקשת: מה הופך "שנות מגורים" ל"שנות חיים"? מהו הדבר המגדיר שנה כשנה שמעניקה לחיים משמעות וטעם?
על מנת להשיב על שאלה כבדת משקל זאת נציין את דבריו של שלמה המלך בספר משלי בְּנִי, תּוֹרָתִי אַל-תִּשְׁכָּח; וּמִצְוֹתַי, יִצֹּר לִבֶּךָ. כִּי אֹרֶךְ יָמִים, וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם, יוֹסִיפוּ לָךְ.
גם בהיגד זה ניתן להבחין בין הביטוי הכמותי: "אורך ימים" (המקביל לביטוי "שנות מגורים") לבין הביטוי האיכותי "שנות חיים". הברכה המוענקת לאדם היא שימיו ירבו הן כמותית והן איכותית.
הפתרון התרבותי
"כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" – וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינן של חיים? אמר רבי אלעזר: אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה."
הגמרא מביאה את הפתרון האנושי ביותר לפתרון הסוגיא הזאת. ישנם ימים רעים לאדם, ימים בהם הוא חש סבל גדול, ימים בהם צער ממלא את עולמו. ימים אלה אינם ימים של חיים. כך גם מבאר רבינו עובדיה ספורנו בהתייחס ליעקב אבינו:
"אני אומר כי שני חיי היו מעט ורעים כי הימים אשר בם יהיה האדם בצרה – לא ייקרא "שני חיים" … כי אבותי … היו להם ימי חיים רבים בלתי צרות…"
דומני, שההצעה הזאת מתיישבת היטב עם העולם התרבותי בו אנו חיים, המעניק לאושר ושמחה מקום נרחב למשמעות קיומנו בעולם.
הפתרון הערכי
"'ימי שני מגורי' – מה "מגורי" לפי שהצדיקים בעולם הזה גרים … כשם שהגר בכל יום מצפה לצאת מן המקום, כך הצדיקים חושבים יום המיתה, והם כגרים בארץ, אבל הרשעים אין חוששין ליום המיתה …" (מדרש לקח טוב)
המדרש מתבונן דוקא בביטוי "שנות מגורים" ומתוכו מתבאר הביטוי "שנות חיים". ההתייחסות להימצאותנו בעולם הזה כמגורים בלבד, מלשון גֵר, מעבירה את מוקד החיים מן העולם הממשי בו אנו חיים לעולם אחר, אליו אנו מאמינים שנגיע. שם, בעולם הבא, נחיה את החיים אמתיים. ממילא "שנות החיים" שלנו בעולם הזה יהיו אותם פרקי זמן בהם מעשינו קירבו אותנו לחיים האמתיים הצפויים לנו בעולם הבא.
המבט הזה מעניק משמעות ערכית למשמעות קיומנו בעולם, לפיה החי את העולם הזה מתוך זיקה לעולם הבא, יהפוך את "שנות המגורים" שלו ל"שנות חיים".
הרב בעז גנוט – מנהל אגף הנישואין ואגף הקהילה, ארגון רבני צהר
