פרשת תצווה תשע"ג באה על עם ישראל היושב בארצו בעידן של הקמת ממשלה חדשה. ספקולציות רבות מוגשות מדי יום בדבר צביון ההנהגה הדרושה כעת למדינת ישראל, מי אמור לעמוד ליד הגה השלטון ומי לא, מה יהיה האג'נדה הראשית של ההנהגה החדשה ובעיקר מהי הדרך הראויה "למשול" בצורה עקבית ותמידית על ישראל.
כאשר אנו מעיינים בפרשת השבוע, אנו רואים שישנם 2 בגדים של ה"מנהיג" של בית המקדש, הכהן הגדול, שאמור להיות עליו "תמיד." מצד אחד, נאמר על ה"ציץ," אותה פריט מזהב עליו חרוט "קדש לה'," אמורה להיות " על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'."
מצד שני, עוד פריט מעניין היה אמור לא לפסוח מגופו של הכהן הגדול אף-פעם, הלא הוא ה"חושן," עם 12 אבניו, שעליו נאמר " ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד".
מדוע דווקא 2 אלו אמורים להיות עליו "תמיד?" הרי מבין שמונת בגדיו, אנו יודעים שלהלכה, (סנהדרין פג, ב) "בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם; אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם והוו להו זָרִים, ואמר מר: זר ששימש – במיתה". א"כ, מדוע דווקא 2 אלו נבחרו מבין כל שמונת בגדיו ככאלו שנאמר בהם המילה "תמיד?"
הרב סולובייצ'יק [הספד על הרב חיים-עוזר גרוזינסקי, הנקרא "נושא הציץ והחושן"] הסביר שישנה הבדל מהותי בין 2 פריטים אלו: הציץ, על מוחו של הכהן-גדול, מבטא את השכל והאינטליגנציה, בעוד ה"חושן" על לבו מבטא את הרגישות האנושית לכל אדם. ע"כ, הראשון הושם על מוחו [בה מתנהלים המחשבות ההגיוניות של אדם] בעוד השני על לבו, בה מרגיש אדם את רגשותיו, ועליהם יהיו תמיד אותו "יחידים", אותם "שמות בני ישראל"/בני אדם יקרים הבונים על העם היהודי .
טוען הרב סולובייצ'יק, שמנהיג יהודי חייב להנהיג עם 2 אלו…תמיד: עם מחשבה הגיונית שחושבת, עד כמה שאפשר, מה טוב לעשות למען עמו, ומאידך עם לב רגיש במיוחד לסביבה. אדם שמנהיג אך ורק עם השכל, או אך ורק על רחשי הלב, עלול בקלות להפסיד את "מונהגיו" בגלל חוסר רגישות או בגלל חוסר מחשבה.
כאשר ניגשים יהודי או יהודיה לרב, ומבקשים להכשיר את כלי האוכל שאי אפשר להכשירם, כלים שנמסרו מדור אחרי דור לבני המשפחה, תשובתו לאחר בירור צריכה להיות: "סליחה-איני יכול לעזור לכם מכיון שההלכה גזרה." אך אם בכך הוא יסיים את השיחה עם בני הזוג היקרים, אזי אותו רב מנהיג את צאן מרעיתו עם "ציץ" ללא "חושן!" במקרה שכזה, אזי הרב עונה ע"פ כללי החוק/השולחן ערוך כאשר הוא לא רואה בני אדם מולו אלא רק מקרה הדומה לזו שעליו דפי הדיו בספרו! עליו להסתכל על בני הזוג, ובצד ה"לא," שאין מנוס ממנה לפעמים, לבכות יחד איתם על כך שכלים אלו, היקרים להם כ"כ, לא יכולים להיות חלק מההווי המשפחתי לשנים הבאות. וכן הפוך: באם רב יגיד מיידית "לא יכול להיות שההלכה היתה קובעת שזוג כה מאוהב, וכה יהודי, לא יכולים להשתמש בכלים אלו," אזי רק ה"חושן" מדברת מתוך גרונו כאשר ה"ציץ" אינה משחקת תפקיד. על אחת כמה וכמה, כאשר אנו עוסקים בנושאים פי כמה יותר קריטיים למען הישרדותו של העם היהודי, שומא עלינו להנהיג עם "הציץ", בד בבד עם ה"חושן"…תמיד!
בערבו של ממשלה חדשה עלי אדמת ישראל, כאשר אתגרים ביטחוניים, כלכליים ועוד עומדים על סדר היום, כולנו תקווה ותפילה שמנהיגינו יקחו דוגמה מ"המנהיג" הנ"ל, ויידעו לעשות צדק חברתי ומשפט בארץ, כאשר השכל והלב, המחשבה הזקוקה והרגש הטהור, יהיו 2 המרכיבים שיחדיו יוצרים את סדר היום של עם ישראל לשנים הבאות.
