בפרשת השבוע, פרשת וישלח, אנו קוראים על שינוי שמו של יעקב לישראל: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (בראשית לב,כט).על מנת להבין את פשר שינוי השם, צריך לעמוד על ההקשר שבו הוא מתרחש.
בתחילת הפרשה, פותח יעקב בתפילה לקב"ה שיציל אותו מיד אחיו – עשו. יעקב מזכיר לריבונו של עולם את הבטחתו כי יפרה וירבה אותו ואת זרעו אחריו. מפשט הפסוקים לא ברור האם נעתר ריבונו של עולם לשוועתו של יעקב והאם הוא משיבו דבר. בפסוקים אין רמז לתגובה מצד הקב"ה לתפילת יעקב, אלא רק דיווח כי מיד לאחר התפילה מתפנה יעקב לשנת הלילה: "וילן שם בלילה ההוא". אולם בטרם יעקב שוכב לישון, הוא גם עושה מעשה: יעקב עסוק בהכנת מנחות – מתנות לעשו, במספר משלחות, אשר מטרתן לרצות אותו ולהשכיח את זעמו: "כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני" (בראשית לב,כא).
לאחר שמסיים יעקב את ההתארגנות עם המנחות, שב הכתוב ומחזירנו לאותה הנקודה שלאחר התפילה, ושוב חוזר לו הביטוי: 'והוא לן בלילה ההוא במחנה', כאילו מבקש הכתוב להכניס לסוגריים את כל ענין המנחה וליצור רצף בין תפילתו של יעקב לבין מה שעתיד להתרחש מרגע זה ואילך.
הפסוק הבא מספר כי יעקב קם ממיטתו באותו הלילה, לוקח את רחל, לאה ושפחותיהן, את אחד עשר ילדיו (שהרי בנימין טרם נולד), ומעבירם את נחל יבוק ומיד אחר כך שם פעמיו בחזרה אל הגדה שבה שהה לפני כן.
לשם מה שב יעקב על עקבותיו? רבו הפירושים והדרשות במאמץ לתור אחר סיבה, אולם נראה כי לא יהיה מופרך לטעון, כי יעקב, לאחר שהתפלל לה' באותו הלילה, מבקש להוותר לבדו על מנת לשמוע את תשובתו של בורא עולם, או לחילופין להמשיך את תפילתו.
ברגע זה, מתרחשת סיטואציה מיוחדת במינה: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". יעקב נאבק באיש שעל פי הפשט נראה כי מלאך אלקים הוא, ויכול לו, עד כי הלז מתחנן בפניו שישחררו. יעקב מבקש ברכה תמורת השחרור, וברגע זה, מבשר המלאך ליעקב על שינוי שמו מיעקב לישראל – "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". מה פשר מאבק זה, ומה פשר שינוי שמו של יעקב?
נראה, כי שינוי שמו של יעקב, הוא הוא התשובה של הקב"ה לתפילתו: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", וננסה להעמיק בענין.
שני שמות לאבינו השלישי: יעקב וישראל, ושניהם ניתנו לו כזכרון למאורע. שני מאורעות מכוננים ארעו בחייו של יעקב. הראשון אירע בלידתו, עת יצא כשידו אוחזת בעקב אחיו. בסיטואציה זו הייתה ידו של יעקב על התחתונה. במאבק המתרחש בבטנה של רבקה על מי יצא קודם, הוא מפסיד לאחיו. שמו של יעקב מבטא מבחינה זו את עומקם של דברים, את היותו רודף אחר אחיו. שמו של יעקב מבטא את נחיתותו מול עשו, מול לבן וכעת שוב מול עשו. בכדי להגיע למקום הראוי לו יעקב צריך לעמול. הוא נדרש לקנות את הבכורה, לגנוב את הברכה, לעבוד שבע שנים בשביל לזכות ברחל, ועוד שבע שנים נוספות בשביל לזכות בה פעם נוספת לאחר שרומה.
כאלה הם חייו של יעקב, האוחז בעקב, ולכן גם נראה ליעקב שהמפגש הצפוי עם עשו הולך להמשיך את המגמה. מתוך כך מתפלל יעקב לקב"ה: "הצילני נא". והנה ההשגחה העליונה מחליטה כי לא עוד. זהו הרגע וזוהי השעה לשנות מגמה, לשנות צוויון, להחליף מהות, ומתוך כך, נוצר מעמד מכונן מחודש, שיצמיח שם חדש ואיתו מהות חדשה: כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל.
עיקר החוויה שאיתה יצא יעקב מן המאבק עם המלאך היא חווית ההצלחה. "וירא כי לא יכול לו", מספר הכתוב על האיש הנאבק ביעקב, ומתוך כך נהיה העקוב למישור, הכשלון להצלחה והרדיפה להובלה.
תשובתו של אלוקים לתפילתו של יעקב היא: "לא יעקב יאמר עוד שמך". זהו ציווי ליעקב לשנות את עמדתו הנפשית אל מול המאורעות המתרגשים ובאים עליו. טול את גורלך בידך, האמן בעצמך, ביכולתך להצליח ולנצח – זוהי תכונתו של ישראל.
הקב"ה כמו מחנך טוב מעביר את יעקב חוויה של הצלחה, ומתוכה הוא תובע מיעקב לשנות את יחסו אל החיים, אל המציאות ובעיקר אל עצמו.
דבר ידוע הוא כי יעקב לא היה היחיד ששמו השתנה. אברם הפך לאברהם ושרי הפכה לשרה, אולם בניגוד אליהם, שאצלם לאחר שינוי השם בוטל השם הקודם לחלוטין, הרי שיעקב ממשיך גם אחרי שינוי שמו להקרא בתורה לעתים יעקב ולעתים ישראל.
בכך אולי מבקשת התורה ללמדנו כי בחיינו אנו ניצבים בפני חוויות של כשלון וגם בפני חוויות של הצלחה. ישנן חוויות שבהן אנו מובילים אולם מנגד ישנן גם חוויות שבהן אנו מובלים ומסתגלים ל'הכתבות'.
לכל אחת מן הסיטואציות והעמידות הרוחניות הללו – של יעקב מחד ושל ישראל מאידך – יש ערך. ושתיהן בונות ומכוננות את קומתו של האדם השלם ושל האומה השלמה. התורה מלמדת אותנו כי לעתים יש להיות יעקב, וכך לשרוד גם בימים קשים, כשכולם נגדי. לעיתים צריך לדעת להוריד את הראש ולקבל את רוע הגזירה, את תקופת השפל. זהוי סגולה קריטית לעם כעם וגם ליחיד כיחיד.
מאידך, לעתים צריך להניח מאחור את ה'יעקביות' ולהיות ישראל – תוך אמון עצמי גדול, תוך ידיעה שאצליח ותוך חוסר נכונות להשלים עם כשלון או עם אכזבה.
יעקב וישראל, שני שמות, שתי מעמדות ושתי עמדות נפשיות, לכל יחיד ולאומה כאומה – מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל.
הרב איתמר אלדר ר"מ בבית המדרש לבוגרים בגולן ומרצה במכללת "אוהלו" ומרבני 'צהר'
