לרבים מתושבי שדרות יש בלב משהו כמו מערכת התראה פנימית. כזהו למשל יניב פרץ שלמרות ששלוש פעמים הוא נפגע על ידי טיל, העובדה שנשאר בחיים גורמת לו לחייך ולהבין שיש לו תפקיד. יניב הוא סגן מנהל סניף שופרסל באופקים, והוא אוהב לעסוק בספורט בשעות הפנאי. בכל בוקר וערב הוא רץ ושומר על הבריאות והכושר. עם הטיל הראשון שלו הוא נפגש תוך כדי ריצה.
"זה קרה בדיוק לפני כשנה", הוא מספר. "הייתי בערך רבע שעה לפני סיום הריצה כששמעתי את התרעת "צבע אדום". הייתי במקום פתוח שבו אין מקום להסתתר. עוד לפני שהספקתי לחפש מקום מסתור היה פיצוץ מחריד. הטיל נפל שבע מטרים ממני. עפתי לכיוון ההפוך, נפגעתי בצורה קלה והייתי מאושפז יומיים בבית החולים. שלושה שבועות לאחר מכן נפגעתי מהטיל השני. חזרתי מהעבודה בשש והלכתי לנוח. בתשע יצאתי מהבית שהיה לי ( "היה" כי הוא לא קיים יותר. קוטג' בן שתי קומות) ומיד נשמעה התראת צֶבַע אָדֹם. התחלתי לרדת במהירות למטה, לכיוון הממ"ד שבקומה התחתונה של הבית, אבל לא הספקתי להגיע. הייתי עדיין במדרגות כשהקסאם חדר לחזית הבית ופירק את כל מה שעמד בדרכו. כולל אותי. אנשים חושבים רק על הרסיסים, אבל הנורא מכל זה ההדף. רסיס שפגע בבלוני הגז גרם לפיצוץ אדיר. התחלתי לבעור כולי באש. למזלי נותרתי בהכרה וכך התהפכתי וכביתי את האש שעלי. רצתי לממ"ד שם היו אשתי והתינוקת כשמסביבם להבות. אינני יודע איך עשינו זאת, אבל הצלחנו לחלץ את עצמנו לפני שהגיעו כוחות ההצלה. כל המשפחה ניצלה.
אמנם נחלצנו מהאש אבל שלושים וחמש אחוז מהגוף שלי סובל מכוויות. עברתי שלושה ניתוחים שלאחריהם שכבתי חודש בטיפול נמרץ. חמישה חודשים נוספים שכבתי בבית החולים, כשעד היוםאניעובר פיזיותרפיה. אבל העיקר שאנחנו בחיים. שמחים ומחייכים, כפי שאתה רואה.
הפגיעה השלישית הייתה באמצע תקופת האשפוז. קיבלתי חופשה מבית החולים לכבוד יום ההולדת של אשתי שהייתה עם הבת שלנו בבית הוריה. יצאתי מבית החולים לבקר אותה ואת הילדה הקטנה.
הגעתי לבית, עוד הייתי במכונית כשנשמעה התרעת צֶבַע אָדֹם. אני לא שמעתי את האזעקה. ייתכן וזה קרה בגלל שחלונות הרכב היו סגורים וייתכן שזה בגלל בעיות השמיעה שיש לי מאז הפיצוצים הקודמים. לא הספקתי לצאת מהרכב כשמול עיני ראיתי את הטיל חודר לבית. ראיתי את ההבזק במקום הנפילה, ואז איבדתי את ההכרה.
עשרים וארבע שעות הייתי מחוסר הכרה. ככל הנראה העומס הנפשי משלושת הפגיעות הביא ואתי לקריסה. בדיעבד, התברר לי, כי אשתי אחר כך התברר לי שבפעם הזו אשתי חרגה ממנהגה וכשנשמעה האזעקה החליטה להוציא את התינוקת מהמקלחת באמצע הרחצה, בניגוד לפעמים אחרות. למה? גם היא לא יודעת להסביר. אני רואה בזה את יד אלוקים.
מאזאניבהתחזקות. אחרי כל מה שקרה לי אני מרגיש שיש לי זכות לספר את הסיפור הזה. אנשים רואים אותי מחייך ולא מבינים מה הסיבה. החיוך שלי הוא מתוך האמונה באלוקים. גם קודם הייתי מאמין, אבל זה כמו ילד שלפעמים קצת שוכח את עצמו. פתאום מאירים לך מחדש את הדרך ואתה חוזר למסלול. אני רואה רק את הטוב ברוך ה'. אנשים שבאו לבקר אותי אחרי הפגיעה השלישית וראו אותי לא בהכרה, מורדם ומונשם, יצאו מחוזקים. הם סיפרו שכל הזמן דיברתי מתוך שינה שצריך להודות לה' לא רק כשמקבלים סוכרייה, אלא גם ברגעים הקשים.
"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד". מי שיודע את הסוד הזה – הייסורים לא שולטים בו. הרופאים שראו אותי בטיפול נמרץ אמרו לי שלדעתם אהיה בבית החולים שנה וחצי או שנתיים. הם לא האמינו כשיצאתי אחרי חצי שנה. אני חושב שהקב"ה אוהב אותי.
הספר "על הניסים" בהוצאת המטה לביטחון שדרות, מתעד סיפורים על ניסים שקרו לתושבי שדרות בשבע שנות הקסאם. להזמנות יש לשלוח הודעת sms לטלפון: 052-3114384 או לכתוב לדוא"ל: maamakim@gmail.com
