תרמו לצהר

מה יזיז את הרב שלי .

מאת מיכאל יגר ואלון איכנולד

משנה: אלון איכנולד ומיכאל יגר, תלמידים בשיעור א' בישיבת ההסדר בגולן, עונים, כל אחד מכיוונו, לרב רונן נויבירט על מה הם חושבים אמור להיות תפקידו של רב קהילה.

 

 

רב קהילה זה לא להיות מש"ק דת/ אלון איכנולד

  

מלאכת הנהגת הציבור הינה מלאכת מחשבת. על המנהיג להטות אזנו אל כל חלקי האוכלוסייה, ולשאוף למלא את צרכיהם המגוונים. כשנפטר אהרון הכהן מעידה התורה: "ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל". העם כולו, ראה באהרון דמות מנהיג אמיתית "לפי שאהרון…מטיל שלום בין בעלי מריבה". הנהגה רוחנית גרידא לא מספיקה למנהיג האידיאלי, עליו לצלול אל תחומי החיים המעשיים ביותר על מנת לשמור על אחדות קהילתית.

לעיתים נדמה שרבני קהילה משמשים כמש"קי יהדות האחראים על אמירת קידוש בשעה שעיני הקהל פוזלות אל הקיגל. למה זה כך? אם אנו, כבני נוער, לא זכאים, במסגרת הקהילתית לחוש הנהגה רוחנית קצת אחרת?

התבוננות על רבני קהילה ביישובים שונים מניבה תובנות בעיקר על הבדלים שבין רב קהילה ביישוב לרב קהילה בעיר. בשיחות עם חברים שגרים ביישובים יוצא לי לשמוע על רבנים דומיננטיים שמעורבים בפעילויות רבות בקהילה. בתור "עירוניסט" אני מכיר את רב הקהילה בעיקר כדמות ייצוגית; כזו הנותנת דרשות בבית הכנסת בשבתות וחגים. הרב שאני מכיר הוא אולי דמות ציבורית שפועלת בחוץ, אולם בקהילה פנימה, העניין לא בא כ"כ לידי ביטוי.

דעה רווחת בציבור היא כי עיקר פעילותו של רב הקהילה היא סיפוק צרכי דת מעשיים, כגון פסיקת הלכה, דאגה לתחזוקת בית הכנסת וכיוצא בזה. קשה לומר מי יוצר את המצב הזה, אבל אני רואה בזה קלקול. רב קהילה הוא יועץ הלכתי, אין ספק, אך עיקר שליחותו היא בתחומים  שמעבר לכך- הן במישור הכללי של הקהילה, והן במישור הפרטי שבה, בין השאר, באמצעות נגיעה מעשית בחיי היום יום של הנוער. זה יכול להיעשות בשיעורים כלליים במגוון נושאים באמצע השבוע, בעונגי שבת ו"טישים", ובהטווית דרך למדריכים צעירים בתנועות נוער. כיצד נער בכיתה י' ידבר עם חניכים על תיקון המידות כשהוא בעצמו בתחילת הדרך? איך נוער שחי בעידן טכנולוגי עשיר במידע וסגנונות תרבותיים, מוסיקאליים ופילוסופיים, ידע לזהות מה מבין כל אלה ראוי אם לא ינחו אותו ויסבירו לו?

כשמבינים את גודל האחריות, מתבהר גם האתגר המונח לפתחו של רב הקהילה. מורה הדרך האידיאלי, הוא שילוב של קודש וחול. רב הבקיא בתפיסות דתיות ובפן ההלכתי, ומנגד מפגין גם ידע בתחומים שונים וכלליים. רב שמסוגל לגשת וליצור קשר עם הנוער, ומתוך כך להוציא אותו מתפיסות מקובעות ולכוון אותו בחכמה אל מסגרות ההמשך.

אבל לא הכל מונח על כתפי הרב. בכדי שרב קהילה יהיה אסרטיבי ומעורב, גם אנו- בני הנוער צריכים לדרוש מעצמנו יותר. קשה לי להאמין שרב קהילה יצליח במשימתו, אם לא תהיה מצידנו שאיפה שכזאת. מינוף יכולותיו של הרב מצריך מאיתנו רצון לקבל, סיוע והקשבה.

אני מאמין כי חלום משותף של רבני קהילות הפועלים יחד עם הנוער, יביא בסופו של דבר למציאות בה חוויות עונג השבת המרוממות מבית הרב בישיבה, יהפכו לנחלת הנוער גם כשהוא בבית. אם לכך נזכה, הרי שרב יהיה שכרנו.

 

אלון איכנולד הוא תלמיד בשיעור א' בישיבת ההסדר בחיספין

 

הרב משחק פינג- פונג?/ מיכאל יגר

 

באחת משבתות הבר מצווה מני רבות, בהם השתתפתי בהיותי באזור גיל המצוות, נתקלתי ברב הקהילה שלנו כשהוא משחק טניס שולחן. באחד מחדרי  לובי המלון הוצב שולחן ולצידו מטקות משחק. לא העלתי על דעתי כי גם אנשים מבוגרים יכנסו לחדר, בטח לא הרב בכבודו ובעצמו. הסיטואציה גרמה לי אז לראות ברב אדם מיוחד ולא שגרתי.

עברו שנים מאז ובהם למדתי כי לשמחתי אותו מקרה היה יוצא דופן. אני אומר לשמחתי משום שאינני חושב שתפקידם של רבנים הוא לשחק כדורסל או להתחבב על החברה בכל דרך אחרת. רבנים שכאלה הם אולי "מגניבים", אבל הם רחוקים מהמובן האמיתי של המושג "רב קהילה".

רב קהילה איננו מדריך בני-עקיבא. הוא גם לא היועץ בית הספר, רכז תנועה או קומונרית. לכל אלה תפקיד חשוב בחייו של המתבגר ללא ספק, אולם לרב תפקיד שונה לחלוטין.

ייעודו של רב קהילה איננו לחנך את בני הנוער, בוודאי לא במוצהר. אני באופן אישי נתקלתי ברב הקהילה שלי לעיתים רחוקות, והדבר לא הפליא אותי. היו לי מספיק "מחנכים-חברים" סביבי. רב הקהילה הצטייר אצלי כמי שהתורה ורק היא בוערת בעצמותיו.

והנה, על אף הריחוק המתואר ביני ובין הרב, הצלחתי לראות ברב דמות ואישיות. הוא אמנם נמצא בעולם קצת שונה מעולמי, אולם דווקא משום כך הוא סוג של דוגמא אישית.

זו גם הסיבה בגללה אני חושב שרב הקהילה צריך לעודד את בני הנוער לטעום, ולו מעט, מעולמו הרוחני. אין כוונתי שהרב ישב במגדל השן התורני המנותק. אדרבא, ראוי שישב עם הנוער, ישוחח עימו על ערכים ומעשים, ואף יפתח קשר אישי. רב יכול גם להתעניין בשלומו של הנוער, להזמין אותו לעונגי שבת וביקורים אחרים, אך כל זה לא מתוך רצון להתחבב על הנוער- אלא ממקום תורני של חיבור הנוער לתורה. חלק הארי בקשר של הרב עם הנוער חייב להיות "קדש חייך בתורה" ופחות "וטהרם בעבודה".

 

מיכאל יגר הוא תלמיד בשיעור א' בישיבת ההסדר בחיספין