תרמו לצהר

באמונתו

מאת ד"ר יעל אראלי

רבות הדרכים לכתוב את סיפורו של אדם. מחבר הביוגרפיה של הרב יהודה עמיטל, העיתונאי ועמיתי לכתיבת טור סקירת הספרים בעלון זה, אלישיב רייכנר, בחר להתחקות אחר סיפור חייה של אחת מן הדמויות המרתקות בציונות הדתית של המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת עוד בחייה.   עובדה זו יש בה כדי ללמד גם על מטרות הכתיבה וכן על אופייה, שכן מושא הכתיבה היה זמין למחבר לצורך שאלות ובוודאי תרם את חלקו הנכבד בהיווצרות הספר. הרב יהודה עמיטל, או כפי שנקרא בילדותו – יהודה קליין, נולד בגרוסוורדיין, עיירה במחוז טרנסילבניה שבהונגריה בשנת 1924. כנער איבד את כל משפחתו בשואה ושרד את מחנות העבודה בדרך לא דרך. סיפור חייו חוצה יבשות ומקומות יישוב בארץ ישראל, וחופף עיסוקים שונים הקשורים רובם ככולם לתחום התורני. אלו מתומצתים במפעל הגדול של חייו – כהונתו כראש ישיבת הר-עציון שבאלון שבות במשך ארבעים שנה.

אולם יותר משמדובר בביוגרפיה אישית, זוהי ביוגרפיה רוחנית, אידיאולוגית ופוליטית של אחת מן הדמויות המורכבות והלא שגרתיות שהנהיגו ועודן מנהיגות מבחינה תורנית וציבורית. הדבר בא לידי ביטוי בכך שמרחב ההתייחסות לחייו האישיים ולמשפחתו של הרב עמיטל בספר צומצם אך ורק לתחומים שיש להם קשר לאספקטים נוספים באישיותו וחייו. בכך נבדלת ביוגרפיה זו מביוגרפיות אחרות, אולם כמדומני שכך ראוי אצל דמות תורנית וציבורית. הדבר משמר את הארשת המכובדת של הספר שלא גולש למקומות שראוי שישארו מכוסים מפאת צנעת הפרט וחיי המשפחה.

הספר בנוי מעשרים ואחד פרקים שלאחריהם נספח על מפעלו הרוחני והתורני מאת ד"ר אביעד הכהן, מתלמידי הישיבה. כמו כן שולבו בספר שני קובצי תמונות המתעדים רגעים חשובים ומיוחדים בחייו של הרב עמיטל שרבים מהם גם מתוארים בספר עצמו.

הפרק הראשון הנקרא "לשמוע קול בכיו של תינוק" אינו עוסק, כפי שאולי ניתן היה להניח, בהולדתו של יהודה קליין  אלא דווקא בתהליך התהוותה של ישיבת ההסדר בגוש עציון ש שוחרר במלחמת ששת הימים. הפרק השני, "המשיח יבחן את היידלה", חוזר עשרות שנים לאחור ומגולל את סיפורה של משפחת קליין ויהדות הונגריה בימי האימה של השואה. מעברים חדים שכאלו מתקופה לתקופה,  חוזרים על עצמם כמה וכמה פעמים עד לאמצעיתו של הספר. המעברים החדים הללו בין תקופות, קדימה ואחורה ללא כל הגיון, פוגמות לדעתי בספר ששייך לז'אנר הביוגרפי המתאפיין לרוב בסדר כרונולוגי. גם אם הייתה כאן עריכה מכוונת, שלא לפי רצף היסטורי, לטעמי היה מקום להדגיש ולחדד את הקשר הרעיוני בין נושאי הפרקים. הערה נוספת נוגעת לעריכה ולסגנון. לאורך הספר ישנם כמה וכמה ביטויים לא מהוקצעים וליקויי כתיב, שעריכה קפדנית יותר הייתה ללא ספק מלטשת אותם. יחד עם זאת מדובר בדוגמאות הבטלים בשישים ביחס לתוצאה הסופית המרשימה, לא מעט בזכות כתיבתו של רייכנר המכבדת הן את האכסניה בה יצא הספר לאור (ידיעות ספרים) וכן את הדמות בה אנו עסוקים.

מבחינה זו גדולתו של הספר ניכרת בקשרים שיצר הביוגרף בין פרקי חייו האישיים של הרב עמיטל לאלו הציבוריים; בין המאורעות שחווה הרב כאדם פרטי לאירועים מכוננים אשר עצבו את השקפת עולמו הדתית, הלאומית והציבורית-פוליטית.

הספר שחושף צדדים לא מוכרים באישיותו של הרב עמיטל עוסק גם בזיקתו העמוקה לדמותם של הרב קוק זצ"ל ותלמידו הרב חרל"פ זצ"ל עוד משחר נערותו בהונגריה, כמו גם השפעתה המכוננת של השואה על תפיסת עולמו התיאולוגית והציבורית של הרב עמיטל. אלו השפיעו על דעותיו הייחודיות של הרב עמיטל בחינוך וברבנות וכן ביחסו לשירות הצבאי שנתפס בעיניו כלכתחילה גמור ולא כבדיעבד הנלווה ללימוד התורה.

בספר קטעים מרגשים בהם מתגלה הרב עמיטל כאדם בעל שאר רוח ואמונה עזה אשר לא שחה קומתה גם מול שאלות נוקבות שלא תמיד יש להן תשובה. אספקט נוסף הוא השילוב המיוחד והמופלא שבין הרב עמיטל לרב ליכטנשטיין שכיהנו יחד כראשי ישיבה. למרות הדגשים השונים והתפיסות הייחודיות לכל אחד, השניים מהווים מודל נדיר לשלמות מנהיגותית שהיא מופת ראוי לחיקוי בתחום ההנהגה הציבורית, בייחוד בתקופה כמו זו המרובה בפיצולים ופילוגים.

חלקו האחרון של הספר מוקדש לצד הפוליטי באישיותו של הרב עמיטל, צד שבא לידי ביטוי כמנהיג תנועת מימד וכשר בממשלת פרס לאחר רצח רבין. אירועי השעה הבוערים היוו אז זרז להחלטתו הדרמטית להעביר את משקל כובד העשייה אל הזירה הפוליטית. המחבר לא חסך מן הקוראים את הלבטים שהיו כרוכים בהחלטה זו כמו גם את התגובות המהוססות והמורכבות של תלמידיו ובוגריו, שלא תמיד ידעו כיצד להגיב להקמתה של מפלגת מרכז-שמאל השותפה בממשלה בראשות מפלגת העבודה. מסיכום פרק זה בחייו של  הרב עמיטל עולה כי לא כל המטרות לשמן הסכים להשעות את תפקידיו התורניים לטובת הפוליטיקה, הוגשמו בפועל. יחד עם זאת, העיקרון המנחה שהוביל אותו בבחירה זו – הרצון לתרום לעם ישראל וליצור תהליכים שביסודם מונחת התפיסה כי יש לעשות הכל בכדי ליצור קידוש ה' בעולם, בכל זאת באו לידי ביטוי.

זוהי לדעתי גם נקודת הכובד המכוננת של הספר ושל חייו של הרב עמיטל – נקודה אשר רייכנר בכישרונו העיתונאי הצליח לשים עליה את האצבע: חייו של הרב עמיטל החל מילדותו בזמן השואה וכלה בראשית המאה העשרים ואחת נעים על הציר שבין קידוש ה' לחילולו כאשר משימת חייו היא להרבות בקידוש ה' ולקדם את הגאולה. גם חווית השואה כחוויה אישית ולאומית מכוננת השפיעה רבות על ההחלטות האישיות, הציבוריות והפוליטיות שנקט לאורך השנים. דומני, שלאחר קריאת הספר ניתן להבין יותר לעומק את מערכות השיקולים שעמדו מאחורי הצהרותיו ודעותיו של הרב עמיטל בתחום המידיני, גם אם עדיין לא מסכימים עימן.

על כריכת הספר מופיעה תמונת הרב בחדרו עמוס הספרים ולימינה תמונת עץ חרוך ששב ופרח. זהו סמל לסיפור תקומתו של האדם הפרטי שעלה לארץ אוד מוצל מאש והקים משפחה. זהו סיפורו של מנהיג ציבור נון-קונפורמיסטי, שאמיתתו תורה ותורתו אמת.

באמונתו – סיפורו של הרב עמיטל/ ידיעות ספרים 301 עמ'

ד"ר יעל אראלי, מרצה לספרות במכללה לבנות בירושלים