תרמו לצהר

כל המציל נפש

מאת ד"ר שלומית להמן

אלימות כנגד נשים קיימת גם בציבור הדתי. לא מדברים על זה בגלל שזה לא נעים, בגלל חילול ה' ובגלל שלא רוצים להודות שזה ישנו. מרכזי הסיוע לנשים דתיות ולטיפול בגברים מכים מנסים לשנות את התפיסה

 

האלימות במשפחה היא תופעה כואבת וקשה, שבמשך שנים רבות הושתקה בציבוריות הישראלית ועד היום רבים מתקשים להאמין שהיא גם מנת חלקן של נשים דתיות. לא כל מערכת יחסים מעורערת ואפילו קשה בין בני זוג תוגדר כאלימה. אלימות במשפחה מאופיינת בהתנהגות מתעללת הנמשכת לאורך שנים, מסלימה לאורך הזמן וזקוקה כמעט תמיד להתערבות חיצונית כלשהי על מנת להפסיקה. 

לתופעה סימנים רבים אותם ניתן לאתר מתחילת הקשר, ומתגלים כבר בתקופת החיזור. מערכת יחסים זוגית הופכת לאלימה כשאר ההתנהגות של בני הזוג מנוהלת בידי צורכי השליטה של התוקפן והפחד של הקורבן. התנהגות זו יכולה לכלול אחד או יותר מסוגי האלימות הבאים: פיסית, רגשית, מינית, כלכלית, חברתית, מילולית, איומים והטרדה מאיימת.

התפיסה הרווחת לפיה אלימות קיימת רק בחלקים מסוימים באוכלוסייה שגויה מיסודה. אלימות קיימת בכל רובדי החברה ללא הבדלי השכלה, מצב כלכלי, גיל, רמה דתית או עדות. כ- 80% מהגברים האלימים מתפקדים בצורה תקינה במערכות אחרות בחייהם והם נראים סימפטיים ולא מאיימים. גם האישה המוכה יכולה להיות עצמאית ומוצלחת בתחומי חיים אחרים.

 התפיסה הרווחת לפיה האלימות כלפי בת הזוג היא תמידית איננה נכונה. ברוב המקרים מדובר במעגל שבו ישנה התפרצות ולאחריה פיוס והתנצלות ותקופת רגיעה וחוזר חלילה.

כיון שנשים תופסות את עצמן כאחראיות להצלחת הקשר, הן לא פעם מרגישות אשמות באלימות של בני זוגן . הן מאמינות כי הדבר תלוי רק בהן, וכי הן אלו שתוכלנה לשנות את המצב. הדבר אף נוסך בהן תקווה שהמצב אכן ישתנה. תחושה זו לרוב מתחזקת בידי בן הזוג האלים שנוטה להאשים את האישה באלימות שלו כלפיה.

על מנת לשרוד במערכת זוגית שכזו נשים מוכות מפתחות מנגנוני הגנה. המנגנון העיקרי הוא ההכחשה. אישה מוכה נוטה להכחיש את מציאות חייה ומפרידה בין הגבר שאוהב אותה לגבר שמכה אותה, ולכן היא מתעלמת מהיותו אלים.  מנגנון נוסף קשור בהסברים "הגיוניים" לכאורה שאותם האישה נותנת לעצמה על עובדת היותה מוכה. נשים נוטות גם לאמץ את תפיסות העולם של האיש. במערכת יחסים אלימה האישה עושה כך על מנת לצמצם את רמת הסיכון ובכדי שלא להרגיז את הגבר האלים. והיא גם מאשימה את עצמה על שאינה עומדת בציפיותיו. אלא שטיבעה של מערכת שכזו הוא להסלים, כשבסופו של דבר האישה נוכחת שלמרות מאמציה האלימות רק מחריפה, תוך שהיא מאבדת את יכולתה לבחון את רצונותיה, עמדתה וחייה.

המודעות לתופעה ומימדיה עלתה מאד בשנים האחרונות, גם בחברה הדתית, ובעקבותיה עלתה גם המודעות בצורך בטיפול ובמניעה.

לחברה הדתית קשיים ייחודים בהתמודדות עם התופעה. חשיבותו שלהבית היהודיוהצורך האמיתי להגן על קיומו, על ערכי המשפחה ועל חלוקת התפקידים בתוכה, מתערבבים לעיתים עם הנכונות לשאת במצבים מקולקלים שהתורה סולדת מהם ומזהירה מפניהם בחריפות.

גם כאשר ברור לאישה ולסביבתה כי המצב בבית רע, ישנה התפיסה הרווחת הגורסת כי "כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ". לעיתים קיים חשש כי הודאה בקיומה של תופעת האלימות במשפחה  תכתים את "המגזר" או תגרום לחילול ה'. תפיסות שכאלו מקשות על האישה לפנות לקבל סיוע ולעיתים אפילו הצלה. האישה עצמה חוששת גם ממעמדה החברתי אם הנישואין יפורקו. הפחד מהחשיפה, מההצטיירות כ"בעייתית" ומקשיים אפשריים בשידוכים וקבלת הילדים למוסדות חינוך.

פעמים רבות עושה הגבר האלים שימוש  בפסוקים והלכות בכדי להסתיר מעצמו את בעיתו ולהצדיק בעיני עצמו ובעיני אשתו את התנהגותו האלימה. לעתים גם האישה מקבלת על עצמה את ה"תיקון" הזה ומתקבעת בחיים שאינם חיים, מתוך בלבול בין רצון לאמונה וקרבת ה' להשלמה עם עוול.

בנוסף לכל אילו ישנו קושי כללי בציבור הדתי (שהולך ופוחת ב"ה) לפנות לקבלת סיוע וטיפול מקצועיים.  הקושי להיחשף בבעיות רגשיות, אשיות ו/או משפחתיות בפני גורם טיפולי מקצועי, הוא גדול מהרגיל בציבור זה.  פעמים רבות מוותרת אישה על פניה לטיפול ומתווה את מסלול חייה כקרבן לאלימות מתוך מחשבה שהיא עושה זאת "בשביל הילדים". אולם האמת היא כי אלימות במשפחה איננה גזירת גורל שאין מה לעשות נגדה, ופניה לטיפול איננה בהכרח התחלת פירוק התא המשפחתי. לעיתים זהו פתח להצלתו. אדרבא: החיים בבית שיש בו אלימות הם מרים וסופם עלול להיות רע לכל השותפים בתא המשפחתי.

לטובת הנשים המחליטות לפנות לעזרה הוקם מקלט לנשים דתיות, קו חם לסיוע לנשים דתיות וכן מרכז המתמחה בטיפול בציבור הדתי והחרדי. הגופים הללו נותנים מענה לנשים המוכות, לגברים המכים ולילדיהם.  

"המרכז למשפחה" ביד שרה, הנו מרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה המתמחה בטיפול בציבור הדתי והחרדי. עבודת המרכז מושתתת על מודעות רבה לציבור הדתי ומאפייניו. כל המטפלים במרכז הנם אנשים שומרי מצוות המדברים בשפתו החברתית והדתית של המטופל וערים לרקע הערכי והחברתי ממנו הוא בא. לצד המרכז הוקמה ועדת רבנים שבה נוטלים חלק רבנים מהשורה הראשונה מהזרמים השונים. רבנים אלו מסייעים בשלב הכניסה לטיפול, בפסיקה ובתפקידם המנהיגותי והחינוכי.

 

ד"ר שלומית להמן היא מנהלת המרכז למשפחה ב"יד שרה"