לכל אדם בעולם יש תכונה בולטת המאפיינת את אישיותו יותר מכל. זוהי תעודת הזהות החברתית שלו, כך כולם מכירים אותו, כך מתחברים אליו. אולם ככל שהאדם גדול יותר, ככל שאישיותו היא רבת גוונים ומורכבת יותר, כך קשה לאפיין אותו או לשים את האצבע על הנקודה המרכזית המאפיינת את אישיותו.
אברהם אבינו הינו ללא ספק אחד מהענקים אשר קמו לאנושות כולה. הנביא יחזקאל אומר על אברהם את המשפט הנדיר הבא: "אחד היה אברהם וירש את הארץ". האם ניתן להצביע על תכונה מסוימת אשר מאפיינת את אברהם יותר מכל? למרות הקושי שבדבר חז"ל הצביעו על נקודה אחת מסוימת והיא החסד.
האמת היא שעוד לפני חז"ל היה זה הנביא מיכה שאמר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם", ואין ספק שקביעתו זו נשענת גם על פרשת השבוע שלנו שבה מתבלט אברהם במידת החסד בשתי הזדמנויות נפרדות המעידות על הכלל כולו.
הפעם הראשונה בה אנו פוגשים בחסד של אברהם היא בהכנסת האורחים המדהימה שמתוארת בפתיחת הפרשה שבה אברהם מכניס לאוהלו שלושה אנשים זרים אותם הוא כלל לא מכיר:
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאהֶל, כְּחם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. וַיּאמַר: אֲדנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ-אַל-נָא תַעֲבר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲברוּ כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל-עַבְדְּכֶם; וַיאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיּאכֵלוּ." (בראשית יח, א-ח)
אם נדייק נשים לב כי את כל הפעולות מבצע אברהם במהירות, תוך כדי ריצה. הפעלים החוזרים על עצמם בפסוקים מדגישים זאת: וירץ , וימהר, מהרי, רץ וימהר וכו'. אם לא די בכך, לאחר שהכל מוכן, עוד ממשיך ועומד אברהם על אורחיו בכדי לשרתם. הנחיצות והזריזות הללו מעלות את השאלה האם הוא הכיר אותם? האם מדובר היה בידידים או בקרובים שאברהם כה מתאמץ עבורם? רש"י בשם חז"ל עונה על השאלה ואומר כי לא זו בלבד שאברהם לא הכירם, אלא הוא אף היה סבור שמדובר בערביים, כלומר בזרים עובדי אלילים, ולמרות זאת גם אנשים שכאלו זוכים אצלו להכנסת אורחים חמה.
המקרה השני בו אנו נתקלים במידת החסד של אברהם היא בויכוח הנוקב אותו הוא מנהל מול אלוקים בשאלת השמדתה של סדום. סדום היא האנטי-תזה של החסד, והנה למרות זאת, כאשר מבשר ה' לאברהם על כוונתו למחות את סדום מוחה על כך אברהם בכל תוקף ונכנס לויכוח ממושך עם הקב"ה בנסיון לשנות את רוע הגזרה. "ההתמקחות" של אברהם עם הקב"ה, תוך שהוא מוריד בכל פעם את מספר הצדיקים שאולי נמצאים בעיר, נראית לא מובנית לאור חטאת סדום וקלקוליה הידועים לכל. אולם אברהם אל מרפה.
אנו שחיים בעולם תחרותי והישגי שבו האדם נמדד לפי מידת עושרו ונכסיו, צריכים לשים לנגד עינינו דמויות מופת שחשבו והתנהגו אחרת. דווקא בעולם שבו כל פעולה נמדדת על פי שורת המאזן הסופי ובמונחים של רווח והפסד, חובה לשים לב גם לנושא החסד, לחשיבה על האחר, לחלש, לעני ולשונה. מפעם לפעם מתקיימים מבצעי התרמה גדולים, חד-פעמיים, שמצליחים לאחד את כולנו ולגרום לנו להוציא את הארנק ולתרום. מבצעים שכאלה אינם המבחן האמיתי משום שזהו טבעם. המבחן האמיתי הוא ביום יום, בהתנהלות של החברה לאורך זמן ולא בנקודות שיא.
זכתה אישיותו המופלאה של אברהם שיאמר עליה על ידי הנביא יחזקאל כי היא הייתה יחידה בדורה ולדורות. למרות זאת, עלינו להמשיך לנסות ולשאוף להיות כמו אותם יחידי סגולה אשר אינם דואגים רק לעצמם אלא משמשים מודל לאנושות כולה.
הרב חגי גרוס, מנהל תיכון "הצבי"- מקיף דתי נתיבות, ומרבני 'צהר'
