מהו היחס בין אהבתם של בני זוג לשלום הבית שלהם? האם אהבה היא מתכון בטוח לבית ללא מריבות? האם נכון יהיה לומר שזוגות שרבים הרבה ביניהם הם זוגות שאינם אוהבים? האם כשבביתם של אוהבים נשמע קול מריבה האהבה נעלמת? ואם היא לא נעלמת, אז מדוע היא לא מנעה את המריבה?
בפרשת השבוע שלנו אנו קוראים על אהבתו של יעקב לרחל. התורה חוזרת על עובדת אהבתו של יעקב פעמים מספר גם קודם נישואיו לרחל וגם לאחר מכן. והנה, למרות האהבה הגדולה התורה מציגה בפנינו סיטואציה לא קלה של 'כעס' בין יעקב ורחל: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר ליעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלוקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן?".
כבר בשלב זה יכולים אנו לומר כי התורה מלמדת אותנו יסוד חשוב בזוגיות, והוא שגם בין זוגות אוהבים עלולים להתפתח רגשות שליליים. לימוד זה חשוב לכולם ובעיקר לזוגות בראשית הדרך, שלא פעם מריבה מסוגלת לערער אצלם את המערכת הזוגית כולה תוך העלאת שאלת קיומה של האהבה.
מהו, אם כן, היחס שבין ה'אהבה' ל'מריבה'? עיון מעמיק בפסוקים שהובאו מעניק תובנות חשובות בעניין זה.
אנו רגילים לראות את המתח שבין יעקב לרחל כקשור בנושא הילדים ועקרותה רחל. האמנם? האם לא נכון יהיה לשער שאדם כמו יעקב שאהב את רחל בכל נימי נפשו, התפלל עליה ועל עקרותה כל השנים? נדמה כי אהבתו הגדולה של יעקב ליוסף, בנה של רחל, אף היא מעידה על כך.
אם כך הם פני הדברים, נראה שעלינו לראות את מגמתם של הפסוקים כמייצגים אירוע שלילי – נקודתי, הפורץ על רקע זוגיות אוהבת ותומכת. הפסוקים הללו אינם מייצגים את יחסו של יעקב לעקרותה של רחל, אלא מתארים מריבה של זוג בתוך זוגיות אוהבת. לאור הבנה זו ניגש לפסוקים ונחלק את הסיטואציה העולה מהם לשלבים:
1. רגשות שליליים ממקור החיצוני- לתוך הזוגיות של יעקב ורחל נכנסים רגשות שליליים שמקורם חיצוני: 'ותקנא רחל בלאה'. רחל עקרה כבר מספר שנים, אולם כעת מתעוררת בה קנאה. המקור לקנאה הוא מחוץ לזוגיות (לאה), אולם הקנאה מופנית פנימה – כלפי יעקב.
2. בחירת המילים (התקפה) – התקשורת הבין- אישית מתבטאת במילים בהם אנו בוחרים לדבר האחד עם השני. התורה מדייקת בדברי רחל: 'הבה לי בנים'. רחל באה ליעקב בתביעה ישירה ובלתי מתפשרת. היא לא משתפת את יעקב במצוקתה. היא גם לא פונה אליו במילות בקשה. תביעתה כה מוחלטת עד כדי סוג של איום: 'ואם אין מתה אנוכי'.
3. רגש מתעורר (מצוקה) – 'ויחר אף יעקב ברחל'. דבריה של רחל אינם מצליחים לעורר אצל יעקב את החמלה והאהבה שקיימים בו כלפיה. אדרבה: הם מעוררים בו כעס. מדוע? דומה כי בנקודה זו יכולים אנו לומר כי דווקא האהבה הגדולה היא זו שמעצימה את הכעס. התסכול של רחל מוביל אותה להאשים את יעקב, ויעקב האוהב את רחל ועומד כל העת לצידה לא מבין מדוע הוא מותקף וכיצד הפך להיות האשם בעקרותה.
4. התגובה לפניה ולא לפונה (מגננה) – 'התחת אלוקים אנוכי…'. במצב זה בו יעקב מותקף, הוא מגיב בהדיפת ההתקפה. הוא עונה לטענתה של רחל, אבל לא למצוקה שעומדת מאחוריה. דבר זה נרמז גם בתביעתם של חז"ל כלפיו כשתמהו: 'כך עונים את המעוקות?'. מילים אלו של חז"ל מלמדות כי היה על יעקב להתעלות אל מעל למילותיה של רחל ולהתייחס למצוקה שמאחריהן. ההתקפה הישירה, המוחלטת והבלתי צודקת של רחל כלפיו, היא זו שמנעה ממנו לנהוג כן.
נמצאנו למדים כי היחס בין האהבה לשלום הבית אינו מוחלט וחד צדדי. אין ספק שאהבה היא תשתית נכונה וראויה לכל זוגיות, אולם אין די באהבה לבדה. על כל אחד מבני הזוג להשקיע מאמץ רב ועמל נפשי בעבודה על מידותיו האישיות ועל התקשורת עם בן הזוג על מנת שהאחווה השלום והרעות ישררו בבית.
