בכדי לנסות ולנטרל מראש אנטגוניזם אפשרי לאור הדברים שעומדים להיכתב, אני מוצא לנכון להקדים ולתאר בכמה מילים את עצמי. ובכן: אני לובש מכנסי ג'ינס, אני תלמיד ישיבה אבל גם סטודנט, חברי מגדירים אותי כבעל ראש פתוח, ליברלי ומודרני, וכמו רבים אחרים גם אני מחפש את החצי השני.
עתה לאחר שהובררו העובדות הנ"ל, והובהר לחלוטין שאני "נורמאלי", נדמה לי שאפשר להתחיל ולדון ברצינות בנושא שלשמו התכנסנו והוא: מפעל השידוכים. בשנים האחרונות חל כרסום במעמדו של מוסד השידוכים. הכרסום מתבטא בעיקר ביחס מזלזל מצד חלק ניכר מצעירי המגזר הדתי (שאני נמנה עליהם), שחשים סוג של סלידה ואפילו דחייה מכל מה שנודף ממנו ריח של שידוכים ושדכנים. הסיבה לכך היא טענה משוללת כל יסוד לפיה מוסד השידוכים תלוש מהמציאות העכשווית, והוא מייצג שריד לימים עברו. מי שכן הולך ונעזר בו, נתפס לרוב כמי שעשה כן מחוסר ברירה ונאלץ לעשות "צעד נואש" בדרך למציאת בן הזוג.
אנחנו, שנולדנו לדור טכנולוגי מתקדם, אל פלאי המחשב, ה- ICQ, המסנג'ר והצ'אט , לא ממש מבינים מה לנו ולמוסד הארכאי הזה. לכל אלה אפשר להוסיף את הטלנובלות הסוערות בטלוויזיה, הקומדיות הרומנטיות ודומיהן, שמבלי לזלזל מציגות אופציה שפויה בהרבה להיכרות, מבלי שאיזו שדכנית מעצבנת תתערב באמצע. השדכנית גם לא הייתה קודם לכן, בשנות הילדות, כשעוד קראנו בספרי האגדות על הנסיך על הסוס לבן שכובש את לבה של היפיפייה התורנית, שהרי מה לשידוכים ורומנטיקה?
וכך נוצר לו מצב שבו הצעירים מגבשים לעצמם תפיסה שבה הרומנטיקה תמיד מנצחת, וזאת על אף שבתת המודע של רובנו קיימת ההבנה שדרמות שכאלה מתרחשות רק באגדות ובסרטים. התחושה היא שכל יצירת קשר יכולה להתרחש רק באופן טבעי, אפילו מקרי, וללא כל הערבות מבחוץ. עדיף שזה יקרה באקראי, ברחוב סואן, כשלבחורה שמולך בדיוק נופלת השקית מהיד, כשאתה מכל האחרים שמסביב, תהיה זה שיחלץ לעזרתה. היא תסתכל עליך ואתה עליה, ואז תרגיש את אותה "אהבה ממבט ראשון" משתלטת עליך. לחילופין זה בהחלט יכול לקרות בפינת שני רחובות כששניכם מתנגשים חזיתית האחד בשני ללא כוונה, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות משומשות ולעוסות עד זרה.
צל של מחשבה, אולי בכל זאת להסתייע בשירותי השידוכים, כלל לא עוברת במוחם של רוב צעירי המגזר. שהרי איפה הרומנטיקה? ומה לגבי "אהבה ממבט ראשון" והחלומות על אביר רכוב על סוס לבן? ובכן, הרשו לי לחלוק על התפיסה המקובלת ולקבוע כי רומנטיקה תתכן ועוד איך גם בשידוכים וכך גם בכל שלב ושלב בחיים. לא זו בלבד, אלא ששידוכים יכולים בחלק גדול מהמקרים דווקא לצמצם את החיפושים אחר בן הזוג האבוד. מבחינה זו שדכנים הם בדיוק כמו הסוכנים שיש היום לכל דוגמנית או שחקן ושתפקידם, בין היתר, הוא לייצג ולייחצן אותם בעיניי הציבור. הסוכן הוא זה שמרים טלפונים במקומם, הוא זה שקובע פגישות וסוגר את העסקאות, וכל זאת בזכות כישרונו לספק את המידע לאנשים הנכונים. כאמור, גם שדכנים הם סוג של "סוכנים", עם הבדל אחד חשוב: בעוד שהסוכן מרוויח רק פעם אחת השדכן מרוויח פעמיים (גם כסף וגם מצוות). שדכנים עומדים על טיבם ותכונותיהם של המעומדים שלהם, ומחפשים אחר מי שעונה לציפיות ולסטנדרטים שהוגדרו.
אולם לפני הכל, הנכונות לפנות לשדכנ/ית תלויה בהכרה שאהבה זה לא אינסטנט. מעטים מאוד הם המקרים שבהם מתוך משהו פתאומי ולא צפוי מראש נולדת אהבה.
אז תשאלו, ובצדק, מה לבחור בן 19 ולדיבורים על שידוכים? מה הוא מבלבל לנו את המוח? ובכן, אודה ואתוודה שגם לי לפעמים מתחשק להיות אותו "אביר על סוס לבן". זה לא שכל מה שאני מטיף נגדו זר לי לחלוטין. מצד שני, ברור לי שבין זה ובין המציאות קיים פער. אף אחד אינו שולל על הסף מקרה שבו בכל זאת יזדמן לבחור לפגוש את נערת ליבו ללא כל סיוע ועזרה מאחרים. מצד שני כבר לימדנו חז"ל ש"אין סומכין על הנס", והאמת היא שהמתנה ארוכת שנים בכדי שנס שכזה בכו"ז יתרחש, היא לא ממש אופציה, שלא לדבר על כך שבמשפט "אהבה ממבט ראשון – גט ממבט שני", יש גרעין של אמת.
למרות שהדיון הסוער על שידוכים, שדכנים ומה שביניהם מן הסתם עוד ימשך לו תקופה ארוכה, נדמה לי שאם נצליח לשנות במשהו את התדמית השלילית שדבקה במפעל השידוכים, כולנו רק נרוויח. והעיקר, כך או אחרת, שיהיה לכולם מזל טוב!
איתמר ליברמן, תלמיד שיעור א' ישיבת "המאירי", ירושלים.
