יש הרואים ב"נישואין מעורבים" מתכון לאושר. הרב אייזנטל רואה בהם בעיקר הזמנה לצרות ועמימות בנוגע לשאלה האם דת היא אורח חיים, או משהו עמוק הרבה יותר
באחד מטורי הדעה באמצעי תקשורת נפוץ, פורסמה לאחרונה עצה לרווקים הדתיים להקים משפחה עם בן זוג שאינו דתי. הכתבה תיארה את האושר והיתרונות לבני הזוג וילדיהם בהקמת משפחה שכזו. הכותבת, המנהלת זוגיות מעורבת, טענה שזו מציאות רווחת. אינני יכול להעריך את היקפה של התופעה, אבל מסתבר שלתופעה הקרויה "זוגות מעורבים" יש מנעד רחב בחברה הישראלית של היום, ובין בני זוג רבים קיים פער של ממש בהתייחסותם למרכיבים השונים של המושג "דתי". למושג זה יש כמה מובנים: ישנו היבט של שמירת הלכה וישנו היבט של השתייכות חברתית, יש אדם שהוא מאמין אך חסר את ההיבטים הקודמים ויש מי שהוא רק בעל רגש דתי אך אינו מקפיד על מצוות והלכות. כשליש מהישראלים מגדירים את עצמם כ"מסורתיים", ובאוכלוסיה הזו יש לעיתים קרובות פערים ומתחים רבים בין בני הזוג על רקע הדת והמסורת. תופעת החזרה בתשובה של אחד מבני זוג או נטישת החיים הדתיים לאחר הנישואין הרחיבה את התופעה הקרויה "זוגות מעורבים", וזוכה להתעניינות הולכת וגוברת באפשרות להמשיך את הזוגיות כשנפער פער גדול בין בני הזוג.
במסגרת מצומצמת זו אבקש לדון בזוגיות מעורבת 'לכתחילה', כלומר שבני זוג נישאים במצב שבו קיים מראש פער מובחן בניהם, בין קבלת עול מלכות שמים לבין אי קבלתו, או בין קבלת הציווי "קדושים תהיו" כהגדרה יסודית של החיים לבין דחייתו. הממליצים על נישואין כאלה מלכתחילה טוענים ש"הדת, בסופו של דבר היא רק עוד פרמטר להתווכח עליו, לא יותר. בניגוד למה שעושים ממנה, היא לא אמורה להיות דרך חיים משפחתית, אלא דרך חיים אישית". ועוד, "אם חיים בזוגיות ובנחת קמצנים ופזרנים, חכמים וטיפשים, ימניים ושמאלנים, אוהבי אמנות ושוחרי פיזיקה גרעינית – מדוע לא יחיו ביחד גם דתיים וחילונים?" ההמלצה הזו מתעלמת מקשיים אובייקטיבים שנישואין מעין אלו עלולים להביא בכנפיהם.
א. הווי משפחתי חצוי. משפחה היא יחידה אחת, הרמונית, שפועלת בשיתוף מלא בתחום ההווי הפנימי. והנה כאן רק בן הזוג הדתי פועל בטקסים הדתיים והצד השני מנוכר. לא מדובר בדבר מה חד- פעמי אלא רוטינה קבועה בכל שבת ומועד. שוו בנפשכם, וזה תיאור אמיתי, כיצד בכל סעודה האישה מקדשת, מברכת, אומרת לילדים דבר תורה וברכת המזון, מנהלת לעיתים את ליל הסדר, ואילו בן הזוג מנוטרל נפשית מההווי הזה.
ב. קיים מתח קבוע, לעיתים בלתי נסבל, על רקע הפער הדתי. כל אחד מבוצר בעמדתו. החיים של אדם דתי אינם באים לידי ביטוי רק בסעודת שבת, זו הוויית חיים מתמדת, הכוללת פעולות, תגובות, דגשים, סולם עדיפות וכד'. הנושא הזה איננו צדדי, עוד אחד מיני רבים, כי אם מהותי להוויתם.
ג. תחושת קורבנות מתמדת. כל צד מרגיש שהוא מוותר כל הזמן. אמנם בכל חיי זוגיות נדרשים ויתורים מצד שני הצדדים, אך כאן מדובר על ערכים, המתבטאים בחיי יום-יום ובכל רגע ומצב.
ד. תקשורת בין זוגית. המפגש המתמיד והקבוע בין שני אנשים, שיש שוני בין תמונות העולם שלהם, מציב קושי עצום בתקשורת הפנימית ביניהם. אין די בכך שבן הזוג מבין תיאורטית את תמונת עולמו של בן זוגו, עליו גם להפנים אותה, והדבר כרוך בכניסה לאורחות חייה של התרבות הזרה. לעניין זה יש משקל קריטי במטענם של המילים והפעולות שכל אחד מביא עימו. משמעותן של מילים דוגמת "טוב" "חכם" "דמות מופת" בישיבה שונה מזו שבאוניברסיטה. תנאי לזוגית טובה – תקשורת איכותית, ולשם כך יש צורך לחלוק שדה-משמעות משותף ועמוק. וכשבאים משני קטבים תרבותיים, נוצר כאן קושי היוצר זרות.
ה. הגדרת הזהות המשפחתית. לכל אדם, וממילא לכל משפחה, יש צורך להגדיר את זהותם במונחים חברתיים: מי אני, לאיזו קבוצת התייחסות אני שייך. אדם ומשפחה זקוקים לנקודת ייחוס חברתית-קהילתית. כיצד תגדיר עצמה משפחה מעורבת? יש מי שיראה בכך דבר מה חיובי – מציאות מעורפלת שיוצרת דיבור כל הזמן על הזהות המשפחתית, אבל האם אפשר לחיות זמן רב בזהות מעורפלת?
ו. בעיית 'הגדרת הזהות' מחריפה בדור הבא, אצל ילדי הזוג. בעוד שלכל אחד מבני הזוג יש הגדרה משלו, הילדים מבולבלים. הרי בסופו של דבר הורים רוצים שילדיהם ילכו לאור הדרך החינוכית שהתוו להם, וכאן קיים בלבול מובנה בתוך המשפחה. כאן צריך להוסיף שיש הבדל בין מצב שהאם שומרת מצוות לבין משפחה שהאם היא חילונית. לאמא, במצב זה, יש השפעה גדולה יותר על עיצוב זהותו של הילד. הילד שוהה בחברתה זמן רב יותר, קרבתה הנפשית לילד רבה, ולפיכך הסיכוי שהילד יושפע מעולמה גדול ורב יותר.
למעלה מזאת, הקושי של הילדים במשפחה זו הוא גדול. שמעתי הגדרה מעניינת ממנהל בי"ס מעורב, המשותף לדתיים וחילונים, שפוגש ילדים רבים ממשפחות מעורבות: הילדים האלה הם כמו ילדים להורים גרושים, שכן הם צריכים לבחור כל העת בין אביהם לאמם.
על אף האמור לעיל, אין זאת אומרת שלא קיימים זוגות מעורבים שחיים באושר ובשלוה, ושילדיהם גדלו לתפארת. יחד עם זאת, נישואין הם ברית ייעוד שאדם מכונן במו ידיו. יש לשאול מה הוא הייעוד שקיבלו על עצמם בני זוג שעולמם הרוחני שונה באופן מובהק. זאת ועוד, בבסיס כל נישואין קיימת הסכמה שאין מטרת הנישואין לשנות את תמונת חייו ועולמו של בן הזוג. בודאי שבנישואין מעורבים בני הזוג מכבדים איש את אורחות חייו של זולתו, ואין בן הזוג הדתי נישא על מנת להחזיר את האחר בתשובה. בחיבור לכתחילי זה מצהיר הדתי שהחילוניות היא אפשרות לגיטימית לקיומו של אדם בעולם. מה היא המשמעות של הצהרה זו לאדם דתי ולילדיו. על שאלות אלו, ועל המורכבות שהוצגה לעיל, צריך אדם להתבונן טרם בואו בברית נישואין עם בן זוג שהיהדות ואורחותיה זרים לו מתוך הכרה פנימית.
הרב אהרן אייזנטל הוא רבה של חיספין ומרבני 'צהר'
