האם בנים יכולים לוותר על לבישת ציצית בימים חמים, בטיולים ובפעילות גופנית? האם בנות יכולות ללבוש מכנסיים בטיולים או בפעילות גופנית? הרב ברונר עונה
ציצית בטיולים ובימים חמים
בימי החופש הגדול רבים מבני הנוער שוהים בחוץ ועסוקים בפעילויות שונות כמו טיולים, הפעלות ופעילות ספורטיבית. החום והלחות מעלות תמיד את השאלה האם בזמן העיסוק בפעילויות שכאלה ניתן לוותר על לבישת הציצית עקב החום?
פוסק השו"ע: "אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות, אינו חייב בציצית. וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצווה בכל רגע. וע"כ יש בו (בציצית) חמשה קשרים, כנגד ה' חומשי תורה, וארבע כנפיים, שבכל צד שיפנה יזכור… ולפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפלה" (או"ח כד א').
מלשון השו"ע משמע כי מצוות ציצית היא מצווה "קיומית", כלומר רק מי שלובש בגד שיש בו ארבע כנפות מתחייב בציצית, וזאת בשונה ממצוות כמו שמיעת קול שופר או ישיבה בסוכה שהן מצוות חיוביות שכל אדם מתחייב בהן.
למרות זאת ראוי שאדם ילבש טלית קטן כל היום בגלל מעלתה של המצווה, שהרי הציצית מזכירה לנו את המצוות כולם: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי". ומדגיש השו"ע כי בשעת התפלה בפרט יש להיזהר ללבוש ציצית כדי שלא ייראה כמי שמעיד עדות שקר, שהרי במהלך התפילה קורא פרשת ציצית.
האם כל בגד בעל ארבע כנפות חייב בציצית?
קיימת מחלוקת בין הראשונים בשאלה האם מדין תורה כל בגד של ארבע כנפות חייב בציצית או רק בגד צמר. המחבר (סימן ט') פסק כי מדאוריתא רק בגד צמר חייב בציצית, בעוד הרמ"א פסק כי כל בגד בעל ארבע כנפות חייב בציצית מן התורה. מובא כי הגר"א והחזון איש גם הם נהגו להקל. למרות זאת רבים נוהגים להחמיר על עצמם ללכת עם טלית של צמר על מנת להתחייב במצווה מן התורה לפי כל הדעות.
ומה בנוגע למצבים שבהם לבישת הציצית גורמת לאדם צער?
פוסק בעל שו"ת 'ציץ אליעזר': "בוודאי לא ראוי שבכל פעם שהציצית גורמת צער מועט לאדם שלובשה הוא מיד יפשוט אותה… שהרי ידועים דברי חז"ל: "לפום צערא אגרא", אדם המצטער על קיום מצווה שכרו ירבה" (שו"ת ציץ אליעזר חי"ד מט).
לסיכום:
בימים חמים מאד, כשהדבר גורם לצער גדול, נשראה כי גם מי שמחמיר בד"כ ללבוש ציצית צמר יכול להקל וללבוש ציצית מבד פחות מעיק כמו כותנה. היתר זה נובע מכך שחכמים לא גזרו את גזרותיהם במקום צער, ובוודאי שאין לאדם לקבל על עצמו חומרות במקום צער.
כיוון שכך הרי שגם בפעילות גופנית אינטנסיבית כמו התעמלות, פעילות ספורטיבית וכן בהליכה רגלית בשטח בטיולים בימים חמים מאד, ניתן להקל בלבישת ציצית בכלל.
לבישת מכנסיים לבנות בטיולים או בפעילות גופנית
כותב הרב עובדיה יוסף: במכנסים אלה שמיוחדות לנשים. ….כיון שנתפשט המנהג בין הנשים בלבישת מכנסים כאלה, לא שייך בזה הלאו דלא יהיה כלי גבר על אשה. (יביע אומר ו' י"ד).
מתשובתו זו של הגר"ע יוסף עולה כי במכנסיים המיוחדים לנשים אין איסור לאו של "לא יהיה כלי גבר על אשה", אולם בסוף התשובה הוסיף וכתב: "מכל מקום מודה אני שאין להתיר לכתחילה לבישת מכנסים שכאלה לבנות, כי בגדי שחץ הן ומעוררות תשומת לב מיוחדת לרואיהן יותר מאשר שמלה או חצאית רגילה, ומביאות לידי הרהורים רעים. לכן אין לבנות ישראל הכשרות ללכת בהן כלל, ובפרט במכנסים המהודקות ממש על הגוף שגורמות הסתכלות והרהורים רעים ביתר שאת. וכן העלה בשו"ת ישכיל עבדי שם, שעכ"פ יש לאסור לבישת המכנסים האלה לנשים, שהוא מלבוש פרוע ופרוץ ומביא לידי הרהור וניאוף".
מדברים אלו עולה כי אין שום איסור בלבישת חצאית על המכנסיים.
בשנוה מהרב עובדיה יוסף כתב בעלת שו"ת ציץ אליעזר על הנושא: "מעצם מהותם של בגדים אלה, בולטים לעין השמש השחצנות והתועבה וכן מחשבת הזימה של לובשיהן, וממש ברגליהן תעכסנה בפיסוק הרגלים דמינכרי ובהבלטת מחצב מבנה גופם רח"ל, באופן שלמותר לדון בדבר איסורם מבחינת הלאו דלא ילבש בהיות שלבישת מכנסיים כגון אלה הם כשלעצמם מגלמים הערות – דבר וטומנים בחובם פרישת רשת למשוך ברשתם בחורי ישראל להתמסר לפריצות ולהפקרות באופן מבהיל ומחריד" (י"א סב).
בעוד הרב עובדיה דן האם האיסור על המכנסיים הוא משום "לא ילבש", ה'ציץ אליעזר' מדבר על חשש של פריצות. אמנם גם לדבריו אין בעיה עם חצאית על המכנסיים, כל עוד ניכר פישוק הרגליים. לעומת זאת מכנסיים רחבות כמו שרוואל, שניכר בהם פיסוק הרגלים, יהיו אסורים
על כל פנים במקום בו נמצאות רק נשים, כמו בשיעור התעמלות לנשים, ברור כי אין שום בעיה עם לבישת מכנסיים לנשים.
לסיכום:
בטיולים שיש בהם טיפוס והתכופפות, שבהם עלולה להיות בעיה של צניעות אם בת תלבש חצאית, יש מקום להתיר ללבוש מכנסיים המיוחדות לנשים. מכל מקום ראוי ללבוש חצאית על גבי המכנסיים מצד חומרת הצניעות (ולא בגלל קולא הלכתית של טיול). כמובן שבתום הטיול יש לחזור וללבוש חצאית כמנהגן של בנות ישראל המקפידות על צניעותן.
הרב בניהו ברונר הוא נשיא ישיבת ההסדר בצפת וראש "בית ההוראה" של ארגון רבני 'צהר'
