לעיתים רב עורך חופות בצהר צריך לפתח מיומנויות ויכולות של לוחם ביחידה מובחרת, כפי שמראה הסיפור הבא:
ההתנדבות במסגרת מיזם הנישואין של צהר, מצריכה לעיתים מהרב לגלות יכולות וכישרונות יוצאי דופן. לפעמים נדרש הרב לתרגילים מתקופת שירותו הצבאי וכל זה בכדי שהחתן והכלה יגיעו בשלום לחופה. כזה הוא למשל הסיפור שלפנינו, כשמטעמים ברורים של צנעת הפרט, אנו לא נחשוף את
שמו של הרב או את שמם של בני הזוג.
אל ב', אחד מהרבנים הותיקים של ארגון "צהר", הגיע לפני כשנה זוג שהחתן בו הוא בן למשפחה מסורתית ואילו הכלה היא גיורת שומרת מצוות. כנהוג בארגון, הזוג והרב נפגשו מספר פעמים על מנת ללמוד יחד את מהלך טקס החופה. כשהגיעו הזוג עם הרב לקטע של הקראת הכתובה, התברר לזוג כי שם הכלה ירשם שם בתוספת הביטוי "בת אברהם אבינו", וזאת מאחר שאביה ואמה אינם יהודים. מדובר בהלכה הנוגעת לכל מי שהתגייר שלגביו הוריו אינם נחשבים יותר הורים שכן הוא כתינוק שנולד מחדש. כששמעו בני הזוג את הדבר החתן נכנס ללחץ. התברר כי הוא הסתיר לכל אורך הדרך מבני משפחתו את עובדת היות כלתו גיורת, וזאת מתוך הנחה כי הוריו יתנגדו לעניין.
"תהרגו אותי אם אני מבין למה, הלוואי שהם היו מקיימים מצוות כמוה", אמר החתן הלחוץ לרב ב' ולרעייתו לעתיד. "אני רק יודע שאבא שלי הוא אדם שרגיל להתערב ולהתעניין בכל דבר ועניין, ואני ממש לא רוצה או חושב שהוא צריך לדעת שאני מתחתן עם גיורת"
הרב ב' מספר: "במהלך שנות כהונתי כרב חיתנתי עשרות זוגות אם לא יותר. יש חופות שזוכרים יותר ויש אחרות שפחות, אולם את החופה הזאת לעולם לא אשכח. מדובר ללא ספק בחופה המורכבת ביותר שלקחתי בה חלק ולו משום שמעולם לא דמיינתי או חלמתי שאצטרך לבצע תמרונים שכאלה.
"ביום החתונה נכנסתי בכניסה צדדית למקום שבו נערכה החתונה ובתיאום מראש עם החתן והכלה התגנבתי לחדר שבו המתין החתן יחד עם עד שהיה בסוד העניינים. שם בחדר חתמנו בשקט על הכתובה האמיתית ועל ההעתק שלה לפי כל כללי ההלכה. שם הכלה בכתובה ובהעתק הופיע כפי שנדרש בהלכה עם התוספת 'בת אברהם אבינו'. באותו הזמן אף אחד לא ידע שאני כבר הגעתי למקום ושהכתובה כבר נחתמה כדת וכדין. לאחר שסיימנו את המבצע החשאי מצאתי את עצמי שוב מתגנב דרך פתח אחורי אל מחוץ למתחם גן האירועים, ואז 'מרביץ' כניסה מכובדת דרך הפתח הראשי ומזמין את האבות לטקס חתימת הכתובה. ה"טקס" נערך ברוב עם בהשתתפות שני האבות ובתיעוד הצלמים. המדהים הוא שבתמונות שלאחר החתונה אפשר לראות את האב בודק את הכתובה, כפי שחשש החתן, ונראה מרוצה מהתוצאה הסופית. מתחת לחופה הקראתי את הכתובה הפקטיבית עם שם הכלה ושם אביה הנוכרי. לא היה שום בעיה עם הקראת הכתובה, שכן מצד הדין אין חובה לקרוא אותה ומדובר באקט סמלי בלבד שמסמל הפסקה בין שלב הקידושין בחופה (אירוסין) לשלב הנישואין של שבע הברכות.
"הבעיה האמיתית הייתה עם השלב שבו החתן צריך למסור לכלה את הכתובה. לפי ההלכה על החתן למסור לכלה את הכתובה האמיתית ולא שום דבר אחר. תיאמתי מראש עם בני הזוג כי לכתובה אני אצרף את הכתובה הכשרה באמצעות אטב משרדי, וכך היה. שלפתי מהכיס שני אטבים והצמדתי בעזרתם לכתובה "המזוייפת" את זו הכשרה. בני הזוג תודרכו מראש על ידי להתכוון למסור ולקבל את הכתובה הכשרה בלבד. מיד לאחר שהסתיימה החופה והחל שלב ההתנשקויות פניתי לאם הכלה שהחזיקה בידיה את הכתובות ובקשתי אותן ממנה בכדי 'לבדוק משהו'. בסיום הבדיקה החזרתי לאם רק את הכתובה האמיתית. את זו "הטקסית" קרעתי והשלכתי לפח.
"חשוב להדגיש כי בסיפור הזה אין כל חדשנות הלכתית או התבססות על קולות שאינן מקובלות. זהו סיפור שממחיש אולי יותר מכל את המענה ש'צהר' מבקשת להעניק: מצד אחד התבססות בלתי מתפשרת על ההלכה, ומאידך פתיחות ואנושיות לבעיות ולבקשות של בני הזוג. אלו מתאפשרים רק כאשר הרב נפגש עם בני הזוג לפני החופה ומשוחח איתם. זהו עקרון שהוא חובה בסיסית אצל רבני צהר. זהו סוד האמון, שמתוכו יכולים לפתור בעיות מבלי לפגוע בהלכה או בכבוד האדם.
באופן אישי אני יכול לומר כי חופות שכאלה, על כל הטורח שבהן, גורמות לי הנאה מיוחדת וזאת משתי סיבות: ראשית היה מהנה לחזור לערב אחד לתקופת תנועת הנוער ולמשחקי התגנבויות. נהניתי פעם נוספת כשקבלתי מכתב מרגש מבני הזוג לאחר החתונה. מכתב שאת מה שעומד מאחוריו רק אני והם יודעים…
