זהותה היהודית של מדינת ישראל מתאפיינת גם בשאלת עיצוב רשות הרבים שלה. בכך מתייחדת המדינה היהודית משאר מדינות העולם: רשות הרבים שלה אינה רק מקום ניטראלי בה כל אחד עושה כרצונו ובלבד שאין הוא מפריע לאחרים, כי אם מקום בו מביאים לידי ביטוי גם את שאלת הזהות הקולקטיבית שלנו. רשות הרבים הופכת להיות מקום בו ישנו ביטוי מסוים להיותה של המדינה מדינה יהודית. ביטוי זה צריך להיות בנקודות המובהקות ביותר, המסמלות הן את ייחודו של עם ישראל, והן את התרומה שלו לעולם.
קשה למצוא עיקרון יותר מהותי הנוגע לזהות היהודית מאשר יום השבת. רק עם ישראל חי בריטואל המיוחד הזה, שיום השבת הוא היום המקודש. כל זה מול העולם המערבי ששובת ביום ראשון, והעולם המוסלמי ששובת ביום שישי. לא זו בלבד, אלא שרבים מההיסטוריונים מלמדים כי אחת התרומות המשמעותיות ביותר שתרמה היהדות לעולם הוא עצם הקיום של יום שבתון. בעולם הרומי העתיק גונתה העצלנות היהודית, ויום השבת נתפס כאחד מהביטויים הנלוזים של היהדות; בעולם בו אנו חיים אומץ רעיון זה על ידי רוב מוחלט של המין האנושי, ובמקומות רבים אף התפתח לשני ימי שבתון. בכך הנחילה היהדות לחלק גדול מהעולם הן את האמונה בריבונו של עולם אחד כבורא עולם, והן את זכויות האדם ואפילו העבד ליום מנוחה ושבתון, כחלק מאתוס זכירת יציאת מצרים. על כן, קיימת חשיבות עליונה ליום השבת ברשות הציבורית של מדינת ישראל.
כשעמדה זו יורדת להגדרות חוקיות מעשיות ישנו צורך חיוני להגיע להסכמות רבות. נראה כי על רוב מוחלט של תושבי מדינת ישראל מקובל כי אין מקום לתעשייה ביום השבת, והיא אכן ברובה מושבתת בו. שאלה בפני עצמה היא קיומם של מפעלים חיוניים בשבת, כמו חברת החשמל, וזו גם שאלה פנים-הלכתית הנוגעת לאפשרות קיומה של מדינה יהודית מושלמת. השאלה העמוקה הנתונה בויכוח כיום היא שאלת המסחר בשבת. במקומות רבים נוצרו מרכזי מכירות שיום העסקים העיקרי שלהם הוא יום השבת. עובדה זו פוגעת פגיעה חמורה באופייה של מדינת ישראל: לא זו בלבד שהדיבורים על "זהות יהודית" נשברים מול מבצעי המכירות, אלא שהדבר גם מרדד את הרמה הרוחנית הכללית שבאומה. במקום שיום השבת יהיה יום עזיבת הפעילות המסחרית לטובת משמעות רוחנית עמוקה לחיים, הוא הופך ליום התאווה וההתמכרות לקניות. גם מכיווני מחשבה חילוניים עובדה זו זוכה לגינוי רב.
על כן, יש צורך בשני כיווני פעילות עיקריים לגבי יום השבת. ראשון שבהם הוא להגיע להסכמה לאומית מחודשת בדבר ייחוד השבת לענייני רוח ולא לענייני מסחר. הסכמה זו צריכה לעסוק בשאלה במה החוק יעסוק, ובמה החוק לא יעסוק, ויותיר את יום השבת לבחירתו החופשית של כל אדם. בד בבד מוטלת עלינו חובה של ממש להציע לעם ישראל, לא במסגרת הכפיה והחוק, דרכים ראויות למימוש הבשורה הגדולה של יום השבת. אנו חייבים להתרגל לכך שהציבוריות כיום פועלת יותר בדגם של "שוק חופשי", ועל כן הדרך לממש את יום השבת עוברת דרך הלהט הרוחני, העוצמה שבשביתה, השכנוע והדיאלוג, ואנחנו צריכים להיחלץ חושים ולהביא את בשורת השבת לאומה הישראלית כולה.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
