לפני כשבועיים הסתיימה המערכה הצבאית בעזה, אשר גבתה קורבנות והותירה פצועים רבים. אנו שולחים את תנחומינו למשפחות השכולות וכולנו תפילה לרפואה שלימה והחלמה מהירה לפצועים. בשעה שחיילי צה"ל נלחמו בגבורה ובאומץ באויב האכזר, ומאות אלפי אזרחים בדרום הארץ סבלו מהפגזות קשות ונאלצו לשהות פרקי זמן רבים במקלטים, מאות אלפי יהודים ברחבי תבל עסקו בגיוס כספים ותרומות וערכו עצרות הזדהות והפגנות עם מדינת ישראל. בשעות קשות אלו, עומד למבחן הערך החשוב ביהדות "כל ישראל ערבים זה לזה". למרות המשבר הכלכלי הפוקד את העולם, יהודים בכל אתר ואתר, גייסו כספים, בכדי לסייע לתושבי הדרום וקהילות יהודיות וארגונים, ארגנו עצרות הזדהות עם מדינת ישראל והשתתפו בהסברה, בכל אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית.
המכה התשיעית במכות מצרים היתה מכת החושך, שעליה אומרת התורה: "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם". על פסוקים אלו שלוש תמיהות: ראשית לשם מה מפרטת התורה "לא ראו איש את אחיו" הרי ידוע לכולם, כי בחושך אדם אינו יכול להבחין בעצמים שונים במרחק קצר ממנו, אדם איננו רואה את אצבעות ידיו ואיננו יכול לראות את בהונות רגליו. ואם כן, לשם מה התיאור "ולא ראו איש את אחיו". שנית, כבר בתחילת ספר בראשית אומרת התורה "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". לכאורה, שם היה המקום לתאר מהו חושך, מדוע חכתה התורה עד כה לתיאור החושך. והקושי העיקרי, מדוע בחושך "לא קמו איש ממקומו" וכי החושך משתק את האנשים? אמנם בחושך קשה להסתובב חופשי ולראות רגיל, אך אפשר ללכת לאט, לגשש באפלה, למשש חפצים ולנוע. אם כן מדוע לא קמו איש ממקומו.
ההסבר הוא, כי אין הכוונה כאן לחושך פיזי אלא לחושך רוחני. בעת שבאו על המצרים המכות הקשות, בעת צרה, כל אחד דאג לעצמו, אדם לא דאג לחברו, איש לא סייע לרעהו, וזוהי הכוונה "לא ראו איש את אחיו" האחד לא ראה בצרת אחיו, אדם לא חש במצוקת חברו ולכן לא קמו איש מתחתיו, כל אחד דאג לעצמו, ולא קם מתחתיו לסייע לחברו. הם לא חשו את הצורך לעזור ולא עשו זאת, שכן אין להם את הערבות והאחריות ההדדית. אצל עם ישראל הדבר בדיוק הפוך, קיימת הערבות הדדית, יש דאגה ועזרה. ראינו כולנו כיצד העם היהודי בתפוצות התגייס כולו לטובת העם היושב בציון והנמצא בשעת צרה, הסובל מההפגזות ומטילים, ובכך ביטא את הקשר שבין העם היושב בציון, ואלו המתגוררים בתפוצות.
ההתגייסות הכספית חשובה מאוד, אך בעידן הכפר הקטן ואמצעי התקשורת הגלובליים, קיימת חזית נוספת חשובה והיא עיצוב דעת הקהל, וההסברה. המלחמה שניהלו חיילי צה"ל ברצועת עזה הכרחית וצודקת, לפי כל קנה מידה. שמונה שנים חיים תושבי שדרות ועוטף עזה, תחת הפגזות ובתנאים קשים והתגובה חייבת להינתן..תמונות מהמתרחש שם אומנם הוצגו ברחבי תבל, אך במינון נמוך. התקשורת העולמית ובמיוחד זו האלקטרונית, שדרה תמונות מהחזית והציגה את הסבל האנושי של תושבי עזה במינון גבוה במיוחד, וללא כל פרופורציה לסבל של תושבי הדרום.
ההסברה ועיצוב דעת הקהל בבירות העולם, בכל מקום חשובה מאוד. ולכן, התגייסות יהודי העולם לעצרות הזדהות והפגנות להסברה ולתמיכה במדינת ישראל, בנוסף לסיוע הכספי, מבטאת את הקשר החשוב והערבות ההדדית, שבין היהודים החיים במדינת ישראל לבין יהדות התפוצות .
הרב יחיאל וסרמן הוא חבר ההנהלה הציונית
וראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות
