פרשת אמור המוקדשת רובה ככולה לתורת הכוהנים והמועדות מסתיימת בפרשייה תמוהה במקצת המתארת מריבה המסתיימת במעצר ובהוצאתו להורג של אחד מהיריבים על שגדף את ה'.
הסיפור כולו התחיל מכך שאחד מהצדדים הגיע אל מקום אליו לא היה אמור להגיע. מי שלא ידע להפעיל שיקול דעת מתאים, הגיע למריבה אשר מהותה לא מפורשת בתורה. על היריבים מציין ה'כלי יקר': "לא פירט הכתוב שם של אחד מהם להורות שהיו שניהם פגומים, כי כל היוצא לריב מהר ודאי הוא פגום ואינו מן האנשים הנודעים בשמם לשם ולתהילה, אלא מן הפחותים אנשי בליעל…". כלומר, לא רק שיש משהו פסול בתרבות של מריבות אלא שבלי קשר לסיבת המריבה, יש פגם בעצם הסיטואציה של המריבה.
שלא כמו במקרים אחרים בתורה שבהם התורה נמנעת מלהזכיר את שמות הוריהם של אנשים הפועלים שלא כהלכה, על מנת שלא לבייש אותם, במקרה דנן לא רק שהתורה עושה זאת, אלא היא אף מציינת את שמה של אימו. מכאן ניתן ללמוד משהו על אחריות של הורים למעשי ילדיהם.
ואמנם, נשאלת השאלה באיזו מידה ניתן לדרוש מההורים אחריות למעשי ילדיהם ואולי אף לגלגל עליהם את האשמה? הגישה המקובלת רואה בהורים אחראים למחדלי הילד כל עוד לא הגיע לגיל מצוות, והם אף נדרשים לשאת בתוצאות של מחדלים אלו. אולם בפועל אנו יודעים כי האחריות ההורית –לפחות ברמה המוסרית, נמשכת הרבה מעבר לגיל מצוות.
קשה למתוח קו ישיר בין ההשקעה בחינוך הילדים לתוצאות בפועל. טרם התגלתה הנוסחה לגידול מוצלח של ילדים, ואכן ישנם לא מעט מקרים בהם ילדים הגדלים באותה משפחה מגיעים להישגים שונים ורמות שונות; בני טובים היוצאים לתרבות רעה, וכאלו שגדלו בסביבה לא תומכת שהפכו לאנשים איכותיים וערכיים.
הפערים הללו מלמדים כי ההורות היא מרכיב בודד לצד מרכיבים אינדוידואליים, גנטיים וסביבתיים אחרים. אין בכך בכדי לשחרר את ההורים מהאחריות לאופן גידול הילדים, אולם גם אין "שיטה טובה" שההצלחה בה מובטחת.
מכאן שפרשת המקלל מלמדת אותנו משהו על מערכת היחסים שבין האדם לשלושת השותפים שבו. אף אחד מהם אינו יכול להתחמק מהאחריות לנעשה, לא ההורים, לא הילדים ובסופו של דבר גם לא הקב"ה אשר שמו מגודף ומחולל בידי אותו האיש המקלל.
לעתים מתוך הלחצים והדרישות היומיומיים קל לנו לשכוח את ההשפעה האדירה שלנו על חיי ילדנו, הן בצד הפורמאלי שבו אנחנו מחנכים אותם, והן בצד הלא-פורמאלי של הדוגמא האישית שאנו מראים ונותנים להם. פרשת המקלל מלמדת אותנו על התוצאות הערכיות הקשות שיכולות לבוא מחוסר היכולת לחנך את ילדינו בצורה הראויה והמתאימה לכל ילד.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון 'שינוי' בהרצליה
