העולם ספג בשבועות האחרונים מכות איומות בסדרה של אסונות טבע בהם קיפדו את חייהם עשרות אלפי בני אדם וייתכן שאף יותר. העובדה שאסונות אלו פקדו מדינות המכונות ונחשבות "עולם שלישי", גורמת לרבים מאיתנו לגלות חוסר עניין בטרגדיה הנדחקת במהירות לשולי החדשות. אחד החולאים הקשים ביותר של המין האנושי בעידן הנוכחי היא מחלת האדישות והאפאתיות. דור הכבלים והאינטרנט, עוטה על עצמו כיסוי עבה של ציניות ואינדוודואליסטיות. מהדורות החדשות התכופות, התמונות המזפזפות והכותרות הנעות על המסך ללא הרף, הופכות כל אסון לאייטם וכל טרגדיה לסטטיסטיקה. עוד קסאם נופל על שדרות וגראד על אשקלון, עוד שלשה אנשים נהרגים בתאונת דרכים מחרידה, וכל זה מסתכם בכותרת לקונית בדיוק כמו עדכון מזג האוויר. הכל הופך למידע רוטיני חסר משמעות פנימית, והתודעה והרגישות הולכים ונשחקים.
מעבר לבחינה אנושית, התובעת מאיתנו שלא להתעלם מאסונות כמו אלה שהתרחשו, נשאלת השאלה מהו יחסה של היהדות לאסונות מעין אלה?
פרשת השבוע שלנו, פרשת בחוקותי, כוללת בתוכה את פרשת הברכה והקללה הקובעת למעשה כי יש התאמה בין דרכי הנהגתו של הקב"ה את העולם לבין מעשיהם של עם ישראל, והדבר בא לידי ביטוי גם באמצעות איתני הטבע, לטוב ולרע: " אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם… וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי, אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם… וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם… וְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם; וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה. וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם; וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם, אֶת-יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ, לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כו)
התייחסות ספציפית לנושא רעידות האדמה מצינו במסכת ברכות שבתלמוד: "עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם…מאי זועות? (מהם זוועות?) אמר רבי קטינא: גוהא (= רעידת אדמה). רב קטינא היה מהלך בדרך. כאשר עבר לפתחו של מעלה באוב, גנח גוהא ( = רעדה האדמה). אמר: האם יודע בעל האוב מהי רעידת אדמה זו? הרים עליו בעל האוב את קולו: קטינא קטינא, הכיצד אינך יודע? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, וזהו גוהא" (גמרא ברכות נט.- בתרגום חופשי)
כמדומני שההתייחסות של התורה לאסונות העלולים לפקוד את האנושות באמצעות איתני הטבע דורשת מאתנו לנסות ולחפש משמעות להרס ההמוני ולאיבוד החיים העצום לו היינו עדים בשבועות האחרונים. אם לא די בכך חז"ל מבהירים בגמרא, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי מדובר בחובה וזאת מאחר "שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער". כאשר אנו מפסיקים להזיל דמעה על כל אסון שבעולם, מוריד הקב"ה דמעות במקומנו. כאשר הרוג בודד של פצמ"ר לא מעורר אותנו לבכות ותאונות דרכים קטלניות לא "מזיזות" לנו. כשאנו אדישים לסבלם של השבויים ומשפחותיהם ואנו אדישים לסבלם של עמים שונים בעולם, בא הקב"ה ומנסה לעורר אותנו מאבק הציניות, וכל זאת בכדי שנתחיל באמת לפעול לתיקון עולם.
מהו אם כן חשבון הנפש הנדרש מאתנו לעת הזו?
ראשית עלינו לדעת כי רעידות אדמה, מעין אלו של השבועות האחרונים, חייבות להרעיד את מיתרי לבבנו. דווקא אסון בקנה מידה שכזה, צריך לקלף את מעטה האדישות שנערם בתוכנו ולגלות בשר חי וכואב. אסונות שכאלה צריכים לגרום לנו להזיל דמעה.
אולם מעבר לכך, "דמעותיו" אלה של הקב"ה צריכות גם לעורר אותנו במובן האקטיבי בכדי לתקן את מצבו המוסרי של עם ישראל. הרב קוק בספרו "עין אי"ה" על מסכת ברכות כותב כי הצרות מהם סובל העולם הינם תשקיף למצבו המוסרי של עם ישראל. כאשר שומעים אנו על טרגדיות ואסונות טבע גדולים המתחוללים בעולם, לא רק שאיננו יכולים להמשיך ולנהוג כרגיל, אלא עלינו לבחון את עצמנו ולשאול מה אפשר לתקן שכן המצב הכללי של העולם תלוי באופן ישיר במצבנו הרוחני.
כיום, כשיש לנו מדינה ושלטון ריבוני, מצפים מאתנו יותר מאי פעם לפעול ביתר שאת לתיקון עולם באמצעות תיקון בעיותינו המוסרית והחברתיות. אנו משופעים בבעיות של חוסר צדק ושוויון, בעיות של מטריאליזם ושטחיות, בעיות של ניתוק מהשורשים ומהמסורת, בעיות של חוסר מנהיגות וכיוון ומבעיות של מלחמות וליבוי שנאה. כל אלה הם גלויות רוחניות, שגם מהם עלינו להתרומם ולצאת, ובצורה זו לחזק את בניין המדינה עליה חלמנו אלפיים שנה. זוהי מדינה המשלבת בתוכה רוח וחומר, צדק ומוסר וכדברי הנביא " וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה – אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (ישעיהו א' כ"ו).
דמעותיו של הקב"ה המחוללות סערות בעולם באות בכדי לעורר את דמעותינו ולחלצנו מאסון האפאתיות. הבה נהיה אכפתיים ומעורבים יותר בתיקון החברה, העם והעולם. הבה נרגיש באמת את כאבם של הסובלים בארץ וברחבי תבל. איננו יכולים לדעת "למה" מביא הקב"ה את הטרגדיות הללו על העולם, אולם בודאי שחייבים אנו לדעת את התשובה לשאלה מה מצפה מאיתנו הקב"ה לפעול. יהי רצון שמאמצנו לפעול לתיקון עולם ייבשו את מאגר הדמעות האלוקי ונזכה במהרה בימינו לחזות בעולם מתוקן ע"פ חזון הנביאים, עולם של אהבה, אחווה שלום ורעות ושפע בלתי מוגבל של רוחניות.
הרב רונן נויבירט, רב קהילת מוריה בפ"ת, ר"מ בישיבת ההסדר בפ"ת ומנהל מחלקת קשרי החוץ של ארגון רבני 'צהר'
