ביום שלישי שלפני חג הסוכות, הדרמנו רעייתי ואנוכי אל בסיס אמון החילי (בא"ח) נח"ל טוב, זה שמו, שם נמצא בננו נועם (השלישי שבחבורה) בעיצומה של הטירונות. העילה לביקור בערב החג הייתה יום הורים לטירונים הצעירים, שאליו הגיעו מכל קצווי הארץ מאות אנשים מכל קשת החברה הישראלית: חילונים, דתיים, חרד"לים, חרדים, קיבוצניקים, מושבניקים, עולים מברית המועצות, עולים מאתיופיה ועולים מארצות אחרות. היו שהגיעו למקום במכונית מצ'וקמקת בת עשרים, והיו שהגיעו בג'יפים חדישים, מצוחצחים ומעודכנים בכל החידושים והגאדג'טים האפשריים. אלו ואלו התכנסו במגרש החניה, וכשנשאו את עיניהם אל מעבר לגדרות יכלו לראות כי שם בשבילים המאובקים של הבא"ח הבדלי המעמדות נגמרים להם. כל הבנים נראו אותו דבר. כולם היו לבושים באותם מדי זית ואותם נעליים אדומות ולכולם אותו מבט של תשישות מהול בסיפוק וקשיחות.
בשיחה שהייתה לנו עם המ"פ סיפר הנ"ל כי בפלוגה שבה משרת הבן שלנו ישנן מחלקות משולבות של חיילים מישיבות ההסדר עם חיילים אשר התגייסו בגיוס רגיל. הוא ציין כי בתחילת הדרך אכן השילוב הזה לא היה קל לכל החיילים, אם כי, עם הזמן כולם התרגלו לחיים המשותפים על אף ההבדלים שביניהם. הופתענו לשמוע ומשום כך בדרך חזרה הביתה, כשנועם כבר איתנו במכונית, עוד הספקנו לשאול אותו על כך, רגע לפני שנרדם בואכה צומת שוקת. האם באמת ישנה מערכת יחסים טובה בין החיילים השונים בתוך המחלקה על רקע ההבדלים שביניהם, שאלנו, ונעם ענה בפליאה. "מדוע שלא תהיה מערכת יחסים טובה?", שאל אותנו בחזרה. "לא ברור לי מהיכן נובעת המחשבה לפיה הבדלים ברקע הדתי של החיילים יכולה להשפיע על מערכות היחסים ביני ובין החברים שלי", אמר ולא יסף.
שמעתי את אותו הילד – כיום חייל – וחשבתי על תחנות החיים והחממות בהם גדל: שכונה דתית ברעננה, מדרשית נעם, ישיבת הר עציון, כולן מסגרות דתיות הומוגניות, ולמרות זאת הוא לא מבין כיצד ההורים שלו מסוגלים לחשוב כי הבדלי רקע בינו לבין החיילים הלא-דתיים עלולים להשפיע על מערכת היחסים שלו איתם.
הילדים של היום, כך לפתע התחוור לי, כנראה כבר אינם נושאים בקרבם את חוסר הסובלנות לשונה שאפיין רבים מהדורות הקודמים ובמידה מסוימת אפילו את הדור שאני חלק ממנו. הם יודעים לקבל את האחר ולכבד אותו גם אם אין הם מסכימים איתו. במעבר הדורות התרחש תהליך מדהים שבו הצהרות על ליברליות ורב תרבותיות, עברו מדיבור למעשה. אם בעבר עוד היה מקום לתהות עד כמה אנו באמת מחויבים בכל נפשנו ובכל מאודינו לערכים בשמם אנו מדברים, באו בני וחבריו והראו כי הצלחתנו ברמה הקוגניטיבית, מגשימה את עצמה אצלם גם ברמה הרגשית.
ילדינו גדלים בעידן אחר. הם לא פחות נחושים מאיתנו בהזדהות עם הערכים הדתיים והציונים בצילם הם גדלו והתפתחו, אולם הם נכונים ופתוחים גם להידברות, לשאלות וליצירת דו-שיח עם חלקים אחרים באוכלוסייה. הם פתוחים לשונה מהם. הם אינם שופטים אדם על פי דעותיו כי אם על פי מעשיו.
הביקור בנח"ל טוב עשה לי טוב והמחיש עבורי כי, ככל הנראה, בנוסף לחינוך הפורמאלי שנתנו לילדינו השכלנו פה ושם גם להעביר חינוך ערכי שהוא בגדר נחלה טובה.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצלייה
