לא היו ימים טובים לישראל מחמשה עשר באב ומיום הכיפורים – אין זה ברור כי המשכה של המשנה העוסק בריקוד הבנות בכרמים מדבר אף הוא על יום הכיפורים, אך עצם העובדה שיום הכיפורים קרוי יום טוב לישראל מלמדת על תפיסה מיוחדת של יום הכיפורים. מבחינה מסוימת, אין אנו קוראים נכון את מהותו של היום, והרבה בשל פיוטו הדגול של ר' אמנון ממגנצא – "ונתנה תוקף". אנו שומעים כי הוא אומר "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון", ועל כן מפרשים כי מהותו של יום הכיפורים הוא חתימת הדין. אמת הדבר שהוא יום חיתום הדין, אך מהות היום מלמדת כי חיתום הדין אינו נעשה בדין, כי אם במידות של רחמים.
הבה נשים לב לשמו של היום – יום הכיפורים שמו, ולא יום חיתום הדין; הבה נשים לב לפסוקים שלמדו אותנו מה יש לעשות בתום היום "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך"; הבה נציין את העובדה כי לדעת רבי יום הכיפורים מכפר כמעט על כל העבירות אף ללא תשובה (!); הבה נלמד את האווירה ששררה בבית המקדש לאחר עיצומו של יום, ואת החתירה לקראת היום הטוב המיוחד שהיה עושה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים – ונראה מתוך עניינים אלה את מהותו של היום:
יום הכיפורים כשמו כן הוא. יום כפרה הוא לישראל, ויום המאפשר להתחיל את הכל מהתחלה. בשל אהבתו הגדולה של ריבונו של עולם לכנסת ישראל נתן לנו יום אחד בשנה המאפשר ניקוי וקינוח של מה שקלקלנו בעבר, ופתיחה מחודשת של העולם שלפנינו. השמחה הגדולה ביום זה היא על כך שניתנת לנו האפשרות להתחיל מהתחלה, ולא לסחוב עמנו את משקעי העבר.
הרבה מאפשרות זו תלויה בנו. בסופו של דבר לא נפסק להלכה כי היום מכפר ללא תשובה. רק מי שמוכן לפתוח בעצמו דף חדש, ולהתנער מתסכוליו ומשנאותיו ומקנאותיו ומעוינותו – זוכה לפתיחת שערים במקביל; רק מי שדן את השני לכף זכות, ופותח מחדש את לבו כדי שאהבה ואחווה כלפי הבריות ייכנסו בשערי הלב – להתעוררות אהבת שמיים לקראתו; רק מי שריצה את חברו ואין בלב אחרים עליו זוכה לריצוי שמיים ולכפרה על מעשיו; ובעיקר – השערים נפתחים בפני מי שחפץ להיכנס בהם. המבקש להיכנס ולעלות דרכם אל ההר ימצא שהכל מזומן לו, ואין הוא מחויב עוד למועקות העבר, כי אם יש בידו לטפס מעלה מעלה. זה אשר אינו מבקש לעשות זאת ימצא את עצמו בדיוק באותו מקום שהיה נתון בו גם בשנה הקודמת.
אנו יודעים היטב כי לא הכל סובב סביב הרצון האישי שלנו. הנכונות שלנו לפתוח דף חדש אינה גורמת תמיד ובהכרח גם את נכונותו של האחר לעשות זאת. מעבר לכך, ישנם עוד שיקולים אלוקיים בהנהגת ארץ ושמיים, שאינם מאפשרים לנו לדעת את דרכי ההשגחה ואת מגוון האפשרות המתחדשת הפרושה לנגד עינינו. ידיעה זו מלווה אותנו לאורך יום הכיפורים כולו, ואין אנו מבקשים רק על עצמנו, אלא מבקשים כי שערי הלב ייפתחו אצל כולם. בשל כך אנו מתאמצים לשמירת קיומו של יום זה על ידי האומה הישראלית כולה, שהחסד שהיא משרה על עצמה ועל סביבתה ישפיעו עוד ועוד על דמותנו והוויתנו הלאומית. בתוך העולם הקבוע והיצוק מצויים אין ספור אפשרויות לשינוי, ואין ביד ד' לעצור להושיע ברב או במעט, בין אם מדובר באחדות לאומית ובצדק חברתי, בין אם מדובר בלבושה של ארץ ישראל ובין אם מדובר בזהותנו. אנו מבקשים ביום הכיפורים לעשות את תפקידנו הגדול – להשתנות, לשוב ולהתחדש, וד' יעשה הטוב בעיניו.
ימלא ד' משאלות לבנו לטובה בזאת השנה, ויפתח הן את לבותינו שלנו והן את שערי השמיים להשפעת שפע הטובה עלינו ועל כל ישראל. אמן.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
