שאלה:
לי ולבעלי יש שתי בנות בוגרות, שתיהן נשואות ובעלות משפחה. ביתי הצעירה יותר, כמו גם בעלה, בנתה לעצמה קריירה ושניהם מצליחים מאוד, כל אחד בתחומו. אצל ביתי האחרת המצב שונה. לה ולבעלה קשה מאוד להסתדר. הם עובדים קשה בעבודות שאינן מכסות את עלות ההוצאות החודשיות שלהם, ומפעם לפעם אני ובעלי מסייעים להם כלכלית. לאחרונה נוגע לי כי בין הבנות נוצרה מתיחות על הרקע הנ"ל. למרות שאף אחת מהן לא אמרה לי דבר בנושא, אני יודעת שביתי הצעירה לא רואה בעין יפה את התמיכה שאנחנו נותנים לבת האחרת. אין לי מושג אם הדבר נובע מקנאה, ולמען האמת לא ממש ברור לי למה לקנא (שהרי יש לה כל דבר שתחפוץ בו).
קשה לי מאוד עם הידיעה ואני מתלבטת מה לעשות. האם לדבר איתן? האם לעשות זאת בפורום משותף, או עם כל אחת מהן לחוד? מה שברור לי שלהתעלם אינני יכולה.
תשובה:
שאלתך נוגעת לדילמה איתה מתמודדים הורים רבים שנאלצים "לגדל" את ילדיהם הבוגרים, ואכן הניסיון מלמד כי הצורך של הורים "לטפל" בילדיהם, לדאוג להם, לסייע בידם ולפעמים גם להתערב בסכסוכים לעולם אינו מסתיים.
בשאלתך את מעלה שני עניינים חשובים, הדאגה שלך לבת הגדולה מחד והקנאה, לכאורה, המתעוררת אצל הבת הקטנה על רקע הסיוע שאתם מעניקים לאחותה הגדולה.
אשר לדאגה שלכם לבת הגדולה, הרי שהמציאות הכלכלית בארץ היא כזאת שלעיתים זוגות צעירים, ולפעמים גם לא כל כך צעירים, נדרשים לסיוע הכלכלי של ההורים על מנת שיוכלו לקיים את עצמם בצורה מכובדת. אמנם הורים רוצים לראות את ילדיהם מגיעים לעצמאות כלכלית, אולם כאשר זוג מתקשה במשימה זו בשל עבודה עם משכורות נמוכות, ריבוי ילדים, לימודים או כל סיבה אחרת, אך טבעי הוא שהורים שהפרוטה מצויה בכיסם ירצו לסייע. ייתכן ויש מקום למחשבה שמה סיוע שכזה יגביר את התלות של הילדים בהורים ומונע מהם להתאמץ לפרנסתם ולעצמאותם, אולם כל עוד ההורים משוכנעים כי הילדים פועלים בצורה אחראית תוך השקעה בעבודה או בלימודים והקפדה על רמת חיים העולה בקנה אחד עם יכולתם הכלכלית, הרי שיש בהחלט מקום להמשיך ולסייע בידם.כל זאת, כמובן, ללא הצבת תנאים עבור קבלת הסיוע. כלומר כמתנה שאינה תלויה בדבר.
אשר לנושא השני, שממכתבך נראה שהוא גם העיקרי, הרי שכסף גורם לעיתים קרובות לפילוגים איומים בתוך משפחות. פילוגים כאלה יכולים לעבור גם מדור לדור, וכבר אמרה תורה כי הכסף יעוור עיני חכמים. כשמדובר בכסף, גם במשפחות מלוכדות יכולים להתעורר תחושות מטורפות של קנאה. אגב, כלל לא משנה אם מדובר בהרבה כסף או במעט, אם הילדים המקנאים "מסודרים" או לא. קנאה מסוגלת גורמת לאנשים לאבד לחלוטין את היכולת לחשוב בצורה הגיונית, תוך יחוס כוונות זדוניות להורים ולמשפחה בכלל. לא פעם הילדים מתרגמים כסף כסמל לתשומת לב או האהבה, ומכאן שמתן יותר כסף לילד אחד עלולה לעורר אצל האחרים תחושות של קנאה וקיפוח. זאת ועוד, מכיוון שכסף הוא דבר מדיד ומוחשי, אצל הילדים עלולה להתהוות נטייה לערוך חשבונות על רקע תחושות מוקדמות יותר של עוולות אשר לפי דעתם ייתכן ונגרמו להם על ידי ההורים. לכן כאשר ילדים באים להורים בטענות הקשורות לכסף, טוב יעשו ההורים אם יבררו האם אין משהו מהותי יותר מאחורי האמירות הללו.
על כל פנים, בשל הרגישות המיוחדת של נושאים כספיים בתוך המשפחה (נושא שכדאי להרחיב עליו את הדיבור גם בעתיד), טוב יעשו ההורים אם יעשו מספר דברים:
1. חשוב לדבר על נושאים שכאלו בצורה גלויה עם הילדים. אמנם אין זה עינינו של האחד מהו היקף הסיוע שההורים מעניקים לאחר, אולם אם העניין עולה תהיה זאת טעות להתעלם מהנושא.
2. על ההורים להבהיר לכל המעורבים בעניין כי הם, והם בלבד, יחליטו מה לעשות עם הכסף וכיצד לחלק אותו, אולם במקביל חשוב לומר כי בתור הורים הם רואים תמיד מול עיניהם את מכלול הצרכים של כל הילדים. ילדים (אפילו ילדים בוגרים) לא תמיד מבינים שהורים עוזרים לילדים כשהם זקוקים לכך, וכי אף אחד לא מעוניין להיות במצב בו הוא זקוק לעזרה. חשוב לציין בפניהם שיהיו בטוחים כי אם בעתיד מי מהם יזדקק לסיוע ההורים הם יחלצו לעזרו.
3. מעבר לדברים הטכניים האלו, חשוב לקיים בירור לגבי מערכות היחסים בתוך המשפחה, בין האחים, ובין הילדים וההורים. הדבר יסייע גם בעתיד לנטרל תחושות של קנאה וקיפוח, ויגביר את ההבנה כי מעשיהם של ההורים נועדו לעזור ולא לפגוע.
4. כאשר הורים חשים כי מתפתחות רגשות קנאה בין הילדים, ראוי שההורים יבדקו קודם כל עם עצמם האם יש שחר לתחושות אלא, בלי קשר לחלוקת הכספים. במידה והם משתכנעים כי זהו המצב, הרי שיש מקום לשבת עם הילדים ולפתוח איתם את הנושא. בשיחה שכזאת לא צריך להעלות את העניין הכספי, וזאת משום שזכותם של ההורים לעשות עם כספם כראות עיניהם, אולם יש בהחלט מקום לדבר על מערכות היחסים בתוך המשפחה ותחושות הקיפוח.
5. למרות כל הנאמר לעיל, חשוב לחזור ולהדגיש כי בצד הזהירות לא להפלות ולא לעורר מדון ומריבה, להורים קיימת הזכות לעשות עם כספם כראות עיניהם, גם אם ילדיהם לא מבינים בכל רגע נתון את השיקולים.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה.
