לאחר העיסוק בנושא החרקים במזון, נתפנה בפינות הבאות לעסוק בנושא העוף תוך התמקדות בבעיות הלכתיות מודרניות שהתחדשו עם התפתחות תעשיית הבשר והמשחטות.
בעבר כאשר אדם רצה לאכול עוף הוא לקח אותו לשוחט ששחט, בדק את שחיטתו והפנה שאלות מסובכות שהתעוררו לרב. כמות העופות הנשחטים לא הייתה גדולה, השחיטה נעשתה לרוב ביישוב הדעת, כשהדברים היחידים שהוצרכו לבדוק הם כשרות הסכין וטיב השחיטה. כאמור, לפסיקתו של הרב הוצרכו רק בשאלות מאוד ספציפיות.
כיום, במדינת ישראל, השחיטה נעשית בצורה אחרת לגמרי. המשחטות בארץ עובדות כיום בלחץ כשבכל בית מטבחיים ישנם כמה שוחטים העובדים בשיטה של סרט נע כשהעופות נעים על גבי מסוע. מציאות זו, של שחיטה תעשייתית, מחייבת דיון על קצב השחיטה וטיבה. מהו מספר העופות שיכול שוחט לשחוט בדקה מבלי לעייף את ידיו ומבלי לאבד את הרגישות לשחיטה? (ההלכה אוסרת על השוחט להפעיל כוח בשחיטה, שכן זאת מטריפה את העוף ונקראת בפי חז"ל דריסה). כמו כן יש לבדוק מה משך הזמן שיכול לעבוד השוחט ברציפות עד להפסקת מנוחה. שאלות כגון אלו לא עלו כלל כל עוד שיטת השחיטה הייתה יחידנית כפי שהיה נהוג בעבר.
גם שיטות הגידול המודרניות של העופות מעלות בפנינו בעיות הלכתית חדשות. בעוד שבעבר עופות גדלו כשהן מסתובבות בשטח ואוכלות מכל הבא למקור, והתפתחותן הייתה טבעית לחלוטין, הרי שכיום העופות גדלים במקומות סגורים וצפופים לצד אלפים כמותם. העופות עומדים כמעט כל היום על רגליהם ללא תזוזה והם מוזנים ומטופלים בהורמוני גדילה בכדי לזרז את תהליך גדילתם על מנת שימצאו ראויים כמה שיותר מהר לשחיטה ולשיווק. התוצאה המתקבלת הם עופות גדולים בעלי רגליים חלשות ולעיתים מנוונות. הדבר גורם לכך שלא פעם נמצאים עופות שלהם קרע בצומת הגידים ברגלים. תופעה זו מטריפה את העופות. נשאלת השאלה האם מציאות שכזאת מצריכה בדיקה של צומת הגידים בכל העופות הנשחטים? נציין כי בעבר רק אם היה נראה מבחוץ שיש בעיה בצומת הגידים פסלו את העוף או בדקו את צומת הגידים. (שו"ע יו"ד סימן נח)
כמו כן הצפיפות בבתי הגידול הסגורים גורמים להפצה מהירה של מחלות כמו דלקת ראות ומחלות אחרות הפוגעות בריאות ומטריפות את העוף. האם לרגל המצב החדש נצטרך לבדוק את הריאות של העופות? נציין כי בדיקות אלו, של הריאות, נדרשו בעבר רק בבקר ולא בעופות כי לא היו מצויות מחלות שכאלה בעופות. (שו"ע יו"ד סימנים : לה – לט)
כדי למנוע הפצת מחלות בין העופות הנמצאים בבית הגידול הסגור מזריקים לעופות חיסונים ולעיתים בשעת הצורך גם אנטיביוטיקה. הזרקות אלו נעשות לאפרוחים בני ימים ספורים, והן עלולות לחרור את הוושט ולהטריפם, נשאלת השאלה איך מתגברים על בעיה זו?
גם המליחה ההמונית של העופות מציבה בפנינו אתגרים חדשים שלא היו קיימים בעבר.שאלות נוספות נובעות מכך שהעוף כבר איננו משווק ונמכר במקום שבו נשחט, אלא מוסע למקומות רחוקים. החשש שמה המוביל יחליף את הבשר הכשר בבשר טרף לא היה קיים בעבר. לעומת זאת בימינו העוף מובל מהמשחטות לרשתות השיווק ולמרכולים, ע"י מובילים נוכרים או יהודים שעלולים להחליף את הבשר הכשר בבשר זול יותר – טרף. כיצד מתגברים על בעיה זו? (שו"ע יו"ד סימן קיח)
שאלות אלו ואחרות, גרמו לכך שכאשר החלו לפעול המשחטות תעשייתיות היו רבנים , בעיקר מקרב העדה החרדית בירושלים, שראו בשיטה המודרנית פרצה קשה בחוקי הכשרות ולכן יצאו חוצץ נגדם ופסלו אותן מכל וכל. מאידך היו פוסקים שראו בהתפתחות המודרנית אתגר הלכתי שיש ללמוד אותו ואת הבעיות שהוא מציב, וכן למצוא הדרכים להתמודד איתן. ואכן הפוסקים שעסקו בשאלות אלו מול גדולי ישראל קבעו דרכי עבודה ונהלים שיבטיחו את כשרות העוף ואף כשרות מהודרת. כללים אלו אומצו ע"י הרבנות הראשית לישראל והומלצו לכלל הרבנים האחראים על המשחטות בארץ. לימים אומצו הכללים הללו גם בידי גופי הכשרות החרדיים שנכנעו לחיים המודרניים, ומשתמשים באותן משחטות המוניות, אולם הוסיפו עוד נהלים "מחמירים" כביכול.
בפינות הבאות נדון בכל אחת מהבעיות שציינו לעיל ובפתרונות שמאפשרים עופות כשרים ועופות כשרים למהדרין, ועל החומרות שהוסיפו גופי כשרות חרדיים ונחיצותם.
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
