תרמו לצהר

חיים שלמים

מאת איתמר מור

הלגה היא נערה בת 13. שיערה בלונדיני, עיניה כחולית והיא מעידה על עצמה כי "זר, אני מניחה, לא יזהה בי בנקל הבעה יוצאת דופן או דיבור שיסגיר את סודי". סודה של הלגה היא היותה "בת תערובת", מושג מקביל ל"יהודייה" בתורת הגזע הנאצית. הלגה היא בתם של רב- סרן זיגפריד שנבך, בעל חווה אוסטרי "טהור גזע", ושל גיזלה מנבך, יהודייה שהתנצרה, אך נעצרת בכל זאת בידי השלטונות הנאצים ונשלחת למחנה עבודה. הלגה מוכת היגון והגעגועים לאמא, מחליטה לצאת בעיצומה של המלחמה למסע בעקבות אמא. מחנות העבודה סגורים ומסוגרים, מוקפים חומות תיל, אולם הלגה נחושה בדעתה להגיע אל אמה ויהי מה. בו בזמן שרוב מוחלט של האנשים סביבה מחפש כיצד להתרחק מהאופל ולברוח מהמחנות, מוצאת את עצמה אלגה חותרת מדעת אל תוך לוע הארי ואגב כך מכירה מחדש את עצמה, את אמא ואת משמעות היהדות. אם בתחילת הדרך הלגה מתנכרת ליהדותה ואף למוצאה המקורי של אמא, הרי שבמהלך הדרך יחסה ליהדות בכלל ולמוצאה היהודי בפרט משתנה ללא הכר. אם בתחילה היא מתעלמת ומתנערת מהיהדות שבה, תלאות הדרך ויחס הסביבה ליהודים מלמדים אותה כי יהדות היא נגע והיא חולה במחלה. "יהודיה אני ומשום כך אני בלתי רצויה", היא אומרת לאחד ממכריה בפגישה ביניהם ומוסיפה: "מי שדם יהודי זורם בעורקיו הוא סכנה לחברה. רק אחרי שנים של עבודת פרך היהדות שבו, אם אפשר לומר כך, ניגרת מתוכו והוא מתחיל את חייו החדשים…היהדות היא מחלה מאוד מסוכנת. היא עוברת מדור לדור…המחלה מקננת בי ומונעת ממני להתקרב אליך…זו מחלה סמויה רק יודעי דבר מבחינים בה. אנא בחסדך התרחק ממני לא הייתי רוצה להדביק אותך". הלגה אמנם מתחילה חיים חדשים לאחר "הצירוף" שהיא עוברת במחנה העבודה אליו היא מגיעה, אולם אלו חיים של גאווה ביהדות ולא של הכחשה או השלה. "אינך נראית יהודיה" ,אומר לה הלך שפוגש בה בדרך לאחר השחרור. "אמי יהודיה ועשיתי הכל הכול כדי ללכת בדרכה אם איני נראית יהודייה, סימן שלא עשיתי מספיק כדי להיות ראויה לכך", אומרת לו בתגובה הלגה כשהיא נעלבת עד עמקי נשמתה.

אהרן אפלפלד (1932) , זוכה פרס ישראל לספרות, הוא יליד צ'רנוביץ –בוקובינה שברומניה וניצול שואה בעצמו. בשנות השואה נדד אפלפלד הילד מכפר לכפר ברחבי אוקראינה לאחר שהופרד מאביו עד לשחרור שלאחריו עלה ארצה. במהלך השנים חיבר 32 ספרים, כשבחלקם הגדול הוא מכנס חוויות, אפיזזודות, שאלות קיומיות ואנושיות משנות השואה.

כמו ספריו האחרים של אפלפלד, גם "חיים שלמים" איננו "ספר שואה" קלאסי. זהו קודם כל ספר אנושי על טבע האדם ועל שאלות של זהות, גורל, נאמנות וקרבה. בחינתה של הזהות היהודית דרך ספקטרום מזקק כמו השואה, גורמת לכל מי שקורא את הספר להרהר מחדש במשמעותה של זהות זו ובמקומה בחיינו הפרטיים והכלליים.

חיים שלמים, הוצאת "כתר" 253 עמ'

 

איתמר מור, עורך עלון "השבת"