משנה: הרב אייל ורד מביא חוויות מליל שבועות האחרון בקהילת "יחדיו" בפ"ת- שבראשה הוא עומד, במסגרת פרויקט הקהילות של 'צהר'
כשנכנסתי ללמוד בישיבה, לפני כמעט עשרים שנה, הרגשתי, אולי לא בצדק, שכעת כשאני בין חובשי בית המדרש, מן הראוי שבליל שבועות אשב ואלמד גמרא או לכל הפחות אשמע שיעורים, ולא אומר את תיקון ליל שבועות או אקרא בזהר ללא כל הבנה, כפי שנהגו אבות אבותי. כך אמנם נהגתי שנים מספר, עד שתחושה אחרת החלה מבצבצת. שמתי לב כי מבחינת כמות הלימוד אני לומד בלילה פחות. גם מבחינת איכות הלימוד ישנה ירידה, שכן ליל שבועות הוא זמן שקשה "להחזיק בו ראש". אולם התחושה הכי חזקה הייתה שבליל מתן תורה ראוי להביא לידי ביטוי את קבלת התורה, כל התורה, בסוג של לימוד כללי, ולא רק בלימוד פרטי בנושא או במסכת כזו או אחרת.
אז חזרתי לומר את התיקון. לעבור כל ליל שבועות על כל התורה והנביא, משניות ותורה שבעל פה תחילה וסוף. לקרוא את כל תרי"ג מצוות מתוך ספר המצוות, לומר את כל תהילים ולהתאחד עם דוד מלכא משיחא. אם נותר זמן, גם לגרוס זוהר בלי הבנה. ואמנם תחושת סיפוק ושמחה עצומים היו לי בסיום התיקון הזה, שנתייסד על ידי קדמונים. תחושה של מתן תורה.
נזכרתי בסיפור זה לפני ליל שבועות האחרון. לשיקולים שלי אז לחזור לתיקון, נוסף עתה אחד נוסף: הרצון לרומם בצורה משמעותית את הקהל ואת הקישור והחיבור שלו לתורה.
הצביון המוכר ברוב קהילות הבעלי בתים בארץ בליל שבועות מורכב מערב שיעורים, בדרך כלל בנושאים מושכים ומעניינים, שתפקידם לסייע בהתגברות על העייפות והקושי בלילה מסוג זה.
אלא שלמתכונת זו חסרונות רבים. ראשית השותפות בלימוד נפגמת. מעביר השיעור הוא הפעיל, בעוד שהשומעים הם הפאסיביים, דבר שקשה שבעתיים בשעות מאוחרות. גם מימד קבלת התורה הקהילתית יוצא חסר. המתגוררים בערים מכירים את התמונה של רחובות מלאים בליל שבועות כשעמך ישראל נודד בין בתי כנסת, משיעור לשיעור, כשהתוכן והעניין הם אלו שקובעים ולאו דווקא השיוך הקהילתי.
מאחר והשנה ציינו בקהילת "יחדיו" בפעם הראשונה את חג השבועות, הייתה זו עבורי הזדמנות לבחון מחדש את המסגרת ולנסות להציע לחברי הקהילה מסגרת חדשה; כזאת שתציע מענה רחב יותר, ותביא לידי ביטוי פעיל יותר את חלקם של חברי הקהילה לא רק כשומעים פסיביים, אלא כשותפים של ממש.
מבנה הלילה חולק איפה לשלשה חלקים משמעותיים. החלק הראשון, בו קל יחסית להחזיק ראש, הוקדש לשיעורים במתכונת המקובלת עד לשעה אחת וחצי בלילה.
בחלק השני של הלילה עברנו לצורת לימוד של חבורות. חבורה אחת עסקה בלימוד משותף של סוגיית מתן תורה בפסוקים. חבורה שנייה עסקה בלימוד דף יומי וחבורה שלישית אמרה יחד את התיקון.
את אמירת התיקון העליתי כהצעה לפני חברי הקהילה, מתוך תחושה שיש באמירתו של התיקון יחד חוויה מרוממת לא רק מצד המפגש עם התורה כולה, אלא גם מצד החוויה הקהילתית. התוצאה הייתה מפתיעה: לא רק שחבורת אומרי התיקון הייתה הגדולה ביותר, אלא שנוצרה אווירה חזקה של לימוד, של ניצול ליל שבועות כשקול ההמולה של הלומדים מלווה את הלילה כולו.
כמה וכמה חברים ניגשו אלי בחג עצמו ותארו חוויה מאוד משמעותית של לילה משמעותי, של אווירה מיוחדת שבה קהילה שלמה לומדת ומחזיקה מעמד יפה עד לתפילת ותיקין.
כ-45 דקות לפני התפילה קיימנו טיש שעמד בסימן יום פטירת הבעל שם טוב, וכלל תורות וניגונים. לתפילת ותיקין עמדנו מניין גדול מאוד. למעשה, התהפכו קצת הסדרים, כשדווקא המניין השני, זה של שעה שמונה וחצי, היה המניין המצומצם.
את קריאת מגילת רות שמרנו לחג עצמו אחר הצהריים, אז גם עשינו מסיבה לילדי תלמוד תורה הקהילתי, יחד עם קריאת עשרת הדברות.
אולם מעל הכל, החוויה שכולנו עברנו בחג האחרון, הייתה קהילתית. השיתוף, הצירוף ולקיחת החלק של כלל חברי הקהילה, השאירה אותנו יחד ואפשרה לכולנו לטעות דבר שלא הכרנו בעבר.
הרב אייל ורד משמש כרב קהילת "יחדיו" – הדר גנים פתח תקווה במסגרת מיזם הקהילות של ארגון רבני 'צהר'
בוקסה: לפני כשנה הקימה 'צהר' את מיזם הקהילות במסגרתו מוכשרים רבנים צעירים כרבני קהילות. 'צהר' משדכת בין הרבנים לקהילות המעוניינות להצטרף למיזם, ומעצימה את הרבנים ואת הקהילות בתמיכה רוחנית ופיננסית. בקהילות מתקיימים פעילויות גם לציבור הכללי המחפש מענה רוחני במסגרות כמו עריכת בר מצווה, ביקורים בבתי ספר ובגני ילדים ממלכתיים (לא דתיים) ביקור אבלים וקיום מניינים משותפים לדתיים וחילוניים. כיום תומכת צוהר בכ-15 קהילות שונות ברחבי הארץ. שאיפתנו היא להגיע ל- 40 קהילות בעשר השנים הקרובות. קהילות המעוניינות להצטרף למיזם או לקבל פרטים נוספים, מוזמנות ליצור קשר עם משרדנו tehila@tzohar.org.il
