בפתח פרשת פקודי אנו נחשפים לספירת המלאי שעורך משה. משה רבנו שעליו מעיד הכתוב "בכל ביתי נאמן הוא", סופר את החומרים שנאספו לצורך בניית המשכן ותפעולו. מדוע יש צורך בספירה זו? היעלה מישהו בדעתו שמשה רבנו ימעל ועוד כשמדובר בחפצים שניתנו כנדבה אל מלאכת הקודש?
המדרש מוסיף פרט חשוב ששופך אור על פסוקים אלו: "ואלה פקודי המשכן, כך פתח ר' תנחומא בר אבא … אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם…" שמות רבה (נ"א א').
לפי המדרש הסיבה שנכתבה פרשת פקודי היא לכבוד משה רבנו, שמצא צורך למנות את האוצרות שנאספו ואף לאסוף אנשים אחרים עימו שיעסקו במלאכת הספירה בריש גלי. במעשהו התכוון ללמד את העם שכידוע היה עם עבדים – מהן שקיפות ואמינות. משה מציב רף גבוה אליו צריך לשאוף האדם: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל…".
לעיתים קרובות שואל אדם את עצמו – האם ניתן לשנות את האמת, ואם כן מתי זה נכון ? מדוע בכלל צריך להתאמץ להיות איש אמת ומדוע יש לשאוף להיות אדם אמיתי?
שתי סיבות חשובות לכך; האחת בעלת ערך אישי והשנייה בעלת ערך לאומי וכללי. נדמה שבכל אדם מצויה השאיפה לאותנטיות ולאמת. רוב בני האדם מוכנים לקנות מוצר במחיר גבוה ובלבד שיהיה מקורי ולא חיקוי. נראה שבכל אחת ואחד מאיתנו יש סמן מוסרי המכוון שלא לשקר לסביבה, לא לשקר לעצמך ולהיות אמיתי ככל שניתן. ניתן לשער שלכך התכוון בעל ה"אורחות צדיקים" כשאמר: הנשמה נבראת ממקום רוח הקודש, שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים", ונחצבת ממקום טהרה, ונבראת מזוהר העליון מכסא הכבוד. ואין למעלה במקום קדשי הקדשים שקר, אלא הכול אמת, שנאמר "וה' א-לקים אמת".
גם במישור הכללי נראה שלאמת חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה. הגמרא במסכת בבא בתרא (ח:) דורשת מגבאי צדקה שלא לעורר חשד אפילו קטן מהסביבה: "תנו רבנן גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה, אבל פורש זה לשער וזה לחנות; מצא מעות בשוק – לא יתנם בתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם; כיוצא בו, היה נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק – לא יתננו לתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם"
לכאורה לא ברור מדוע מצווה הגבאי לנהוג בזהירות רבה כזו? נוכל ענות על כך בקלות אם רק נשים לב אילו קונוטציות שליליות קיבלה המילה "פוליטיקה" בחיינו. כמו גבאי הצדקה, כך גם הפוליטיקאי הוא נבחר ציבור, והציבור לא אוהב שנבחרי ציבור משקרים לו. הוא מצפה מהם לשקיפות ונאמנות, וכאשר מתערער האמון בין העם לשלוחיו מתפשטת לה תחושה של עיוות וחוסר צדק. תחושה זו מלווה על פי רוב בהרגשת חוסר בטחון וחוסר הגנה. מכאן שאמת וצדק הם לא רק יושר ואמינות אלא גם גורמים המבטיחים סדר ציבורי. כל זמן שקיים סדר יש בציבור תחושה של ביטחון והגנה.
כאן ישאל כל אחד את עצמו מהם המקומות שהוא יכול לפתח בהם את מידת האמת . בכדי לענות לשאלה זו בצורה כנה ואמיתית אנו נדרשים לשלושה מישורים המסייעים לחדד את מידת האמת. המישור הראשון הוא המישור האישי. דוגמא לדבר נותן ה"אורחות צדיקים" בהמשך דבריו שכבר הוזכרו שם הוא מדבר על מידת האמת בתפילה: "אם התפלל בהנעת שפתיו אל הכותל, ומחשב בענייני העולם, ויקרא בלשונו, ולבו בעניין אחר … אז אין עבודתו אמת, והוא מאותם שנאמר עליהם 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם'. לכך אנו מתפללים "וטהר לבנו לעבדך באמת", שנעשה כל עבודתנו באמיתות, ונאמין בלב שלם ובנפש חפצה, ולא מפני אנשים, ולא עבור ממון או רעות רוח."
כלומר המישור האישי נבחן, בין השאר, ביכולת לתבוע יושר פנימי בעבודת ה', ברגעים האינטימיים של אדם מול קונו בשעת התפילה, ובדברים שאינם שייכים לכלל.
המישור השני הוא המישור הציבורי. כשציבור מעלה על נס את ערכה של האמת ולא נותן לגיטימציה למניפולציות ולשקרים, הרי שבאופן טבעי מי שלא נוהג כך ירגיש שלא בנוח. העולם נע בזכות רקמת האנשים ומעשיהם. בעולם בו אנו פועלים, צריך וראוי שכל אחד מאיתנו יתחיל ליצור את גלי האמת שכל אחד מהם יוסיף לנוע וייצור קצף, הד וגלים.
המישור השלישי הוא המישור הלאומי. ידוע הסיפור על רבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד, והלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצווארו. אמרו לו תלמידיו: רבי! "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי). אמר רבי שמעון: חמור קניתי, אבן טובה לא קניתי! הלך והחזירה לאותו הישמעאלי, קרא עליו אותו הישמעאלי ברוך ה' א-להי שמעון בן שטח! (דברים רבה ג ג).
סיפור זה ממחיש עד כמה יכולה אמירת אמת אישית לגרום לקידוש שם שמיים ברבים. כשאדם ניצב על עקרונותיו ואף משלב בהם סובלנות ונדיבות, הסביבה מוקירה ומכבדת אותו. עקרונות אלה נכונים גם ביחס אל הגוי. יש לעשות זאת בביטחון ולא מתוך התנצלות, וזאת כיוון שגם הגוי מחפש שותף אמין שדבריו אמת.
מכאן אנו באים חזרה אל משה רבנו ולספירת המלאי שהוא עורך בפרשתנו. אין ספק שמשה עושה כאן דבר שהוא לפנים משורת הדין, אולם במעשהו זה מנסה משה להגיע לא רק לאמת אלא גם לנטרול כל אפשרות לחשד. משה רבנו למעשה מנחה אותנו לאמץ את תכונת "רדיפת האמת".
חרף המורכבות שהמציאות מכתיבה לנו, נשאף להיות אנשי אמת ויושר, בכל מקום, מצב וזמן. האמת תסייע בידנו בע"ה להוביל שינוי אמיתי שייצור חברה צודקת במדינתנו תוך הגשמת משאלות ליבנו וקידוש שם שמיים.
"שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (צפניה ג יג)
הרב משה לוי, רב בבי"ס פלך ע"ש רות קורמן בקריית עקרון ומרבני 'צהר'
