כל שנה בשעה שאני בונה את סוכתנו שממוקמת במרפסת הבית, אני נזכר באותם השנים לפני כשני עשורים, עוד בטרם חשבו הקבלנים על המצאת "מרפסת סוכה". אז, המקום היחיד בו היינו יכולים להעמיד את סוכתנו הצנועה היה חניון המכוניות המשותף לכל דיירי הבניין. דא עקא שמעל רכבנו המשפחתי ניצב לו גגון מתכת חזק שמטרתו להגן על הרכב מפני הגשמים. טקס פירוק גגון החניה ארך שעות רבות ולאחר שהסתיימה מלאכת הפירוק בנינו סוכה מרשימה שהפכה להיות לנו לביתנו השני למשך שבוע שלם. באותם ימים, ובעיקר באותם הלילות נדדנו שני אחיי ואנוכי כל לילה מימי החג למגרש החניה לבלות את השינה שם בין מכוניות השכנים. באחד הלילות העיר אותי אחי, הוא אמר שהוא מרגיש דקירות בגב והוא ביקש שאבדוק מה הדבר. מתוך שינה שלחתי יד לבדוק מה דוקר אותו ולהפתעתנו הרבה גילינו קיפוד נחמד אשר בחר לבלות את הלילה בסוכתנו הפתוחה, על הכרית הוא התכרבל ואותנו בקוציו הוא שיתף. במהלך השנים כבר הספקנו להתרגל להתרוצצויות של חתולים בסוכה, אבל גם לבחורים מחושלים כמונו הקיפוד אכן היווה אתגר מעניין.
בלילה אחר התעוררנו שלושתנו בבהלה. מים נשפכו ממרום. רטובים היינו עד לשד עצמותינו, רעדנו מקור. הרגשנו נזופים כאותו עבד שמזג לאדונו כוס וזה בתמורה שפך קיתון על פניו של עבדו המאוכזב. הופתענו מאוד שהרי באותה השנה הימים היו חמים ובלילות לא ירדו גשמים. עיון מדוקדק יותר גילה כי האדון ששפך את קיתון המים לא היה אלא שכן ממעלה שהחליט לו סתם כך באמצע הלילה להשקות את עציציו ולשתף גם אותנו במימיו.
אם נשאל אנשים מהי נקודת הזמן בו אנו מגיעים למצבנו האידיאלי, נגלה כי רובנו סוברים כי יום הכיפורים הוא הים המסומן, הוא זה שנחשב כפסגת ימי התשובה, שהרי ביום הכיפורים אנחנו חווים חוויה אדירה של תיקון ותשובה. המוני בית ישראל, מתכנסים בבתי כנסיות, מכים על חטא ומקבלים על עצמם לתקן את כל מה שפספסנו. הנגזרת המעשית של המחשבה המצביעה על יום כיפור כיום האידיאלי בשנה סוברת כי "יהודי של יום כיפור" הוא בעצם היהודי האידיאלי, מציאות חיים בהם אנחנו מצליחים להתעלות מעל החומר ולחיות חיי רוח עליונים בהם אין אכילה ושתייה, אין רחיצה וסיכה ואין גם חיים זוגיים, יש רק רוח גדולה הנושבת לה ומרחפת מעל מהמורות החומר. לפי ציור זה יוצא כי למעשה רוב ימות השנה אנחנו חיים במציאות של "בדיעבד" בה אנחנו בלית ברירה מתפלשים באפרוריות הגשמיות ובחוסר ברירה אנחנו מנסים עד כמה שניתן להרים את הראש ממצוקות הווה ולהתבשם מעט מאוויר הרוחניות איתו נפגשנו ביום הכיפורים.
בספר אורות התשובה, בו מתבררת משמעות התשובה, מצביע הרב קוק דווקא על ימי סוכות כימים המציינים את שיא ימי התשובה, ובלשונו: "אז (בימי הסוכות) תהיה התשובה שלמה". מדוע? כי ביום כיפורים אנחנו מצהירים על הכוונות, על משאלות הלב ואילו בחג סוכות אנחנו נפגשים עם התוצאות. "יהודי של סוכות" הוא יהודי שיודע להיפגש עם הבורא לא רק בתנאים סטרילים אלא גם עם הבוץ שעל רגליו. יהודי של סוכות יודע שהקב"ה מופיע לא רק מתחת לטלית בהיותו מכה על חטא בשיאה של תפילת הנעילה אלא גם שם במגרש החניה. בבית המדרש אין חתולים, גם קיפודים בדרך כלל לא מסתובבים שם וגם לא מים של עציצים.
כל כך מיוחד להסתובב ברחובות העיר במוצאי יום הכיפורים ולשמוע את קול הפטישים הולמים בדפנות עשויות מברזלים. כל כך הפוך ממה שהיינו מצפים. כל כך מיוחד. ושמחת בחגך, מתוך המפגש עם החומר,רק אז – והיית אך שמח.
