שאלה: עכשיו, לאחר תקופת חגי תשרי, אני מסתכל קדימה ומקבל חלישות הדעת. התפללתי בימים הנוראים. חזרתי בתשובה והבטחתי לעצמי להתקדם ולהשתנות. אולם כשאני רק חושב על הדרך הארוכה שיש לי לעבור אני נחלש. איך אפשר להסביר את ההרגשה שלי? איך אפשר להתמודד עם הקושי?
תשובה: שאלתך מזכירה לי את הסיפור המפורסם בגמרא על ריש לקיש שהיה ראש השודדים. הגמרא מספרת שריש לקיש היה שודד כה נועז, עד כדי כך שלא הייתה שיירה שעברה בסמוך למקום מושבו שנותרה נקייה מנחת זרועו. פעם אחת הגיע ריש לקיש לנהר הירדן ופגש שם את רבי יוחנן. רבי יוחנן אומר לריש לקיש: 'חיילך לאורייתא'- כלומר קח את הכוחות המיוחדים שלך ותפנה אותם לעולם של תורה, קדושה ותיקון. ריש לקיש שבאותה עת עוד לא הכיר במעלת התורה ובמעלתו של רבי יוחנן, פונה אליו ועונה לו בחוצפה: 'שופרך לנשים'. ר' יוחנן היה אדם יפה מאוד מבחינה חיצונית, ובדברים אלו התכוון ריש לקיש לומר לו שייקח את יופייך ויפנה אותו לנשים, כלומר לעולם של חומר, שחוק והוללות. בהמשך הסיפור משתכנע ריש לקיש לחזור בתשובה ולהתחבר לעולם של תורה ואכן הוא נהפך לאיש מעלה גדול ומפורסם.
אולם יש פרט נוסף חשוב מאוד בסיפור חזרתו בתשובה של ריש לקיש, שיחסית מוצנע. מסופר כי לאחר שריש לקיש החליט לשנות את דרכו, הוא ניסה לחזור ולקחת את כליו מהצד השני של הנהר משם הוא בא, אולם הפעם הוא לא הצליח לקפוץ. לכאורה מוזר: הרי ריש לקיש עשה את הקפיצה פעם אחת, מה גם שהיה איש חזק בעל כושר גופני משובח. רש"י עונה על כך במקום: " ולא מצי לקפוץ כבראשונה, דמשקבל עליו עול תורה תשש כוחו". רש"י מבאר כי עצם קבלת ההחלטה של ריש לקיש ללמוד תורה גרמה לו חלישות! הוא עוד לא למד תורה בפועל, הוא רק קיבל החלטה לשים על עצמו עול תורה וכבר הוא נחלש. ואכן רב חנן מבאר כי אחת משמותיה של התורה היא תושיה מכיוון שהיא מתשת כוחו של האדם.
מסיפור זה אנו למדים כי יש פעמים והחלטות שאדם מקבל הם עצמן מחלישות אותו, למרות שהוא עוד לא נגש ככל ליישמן באופן מעשי. אם כך אתה מרגיש, הרי שאתה בחברה טובה. הקושי להשתנות, העמל שנדרש, הרצינות וההשתדלות הלא פשוטה לעמוד בהבטחות הרבות שהבטחנו לעצמנו, עשויים בהחלט להביא אותנו לידי תשישות.
ומה היה סופו של ריש לקיש?
הגמרא מספרת כי הוא למד תורה והפך להיות 'גברא רבא', כלומר איש מעלה. האם במעמדו החדש הוא נותר חלוש כוחות? ובכן, מסתבר שלא. הגמרא בירושלמי מספרת על ריש לקיש בתקופה שכבר הפך לגדול בתורה, כי פעם ישב עם חכמים נוספים בבית המדרש, כששמעו שחברם רבי איסי נתפס על ידי שודדים. אמר רבי יונתן "יכרך המת בסדינו"- או במילים אחרות: "זה הסוף שלו, הוא נחשב כמת".כאן ריש לקיש התערב ואמר כי בטרם יספידו את רב איסי "אלך ואציל אותו בכוח מיד שוביו". הגמרא מספרת כי ריש לקיש הצליח לפייס את השובים ופדה מהם את רב איסי.
ריש לקיש בסופו של תהליך תשובתו לא רק שלא איבד או נחלש, אלא הצליח לממש כוחות אלה בכיוונים חיוביים. במקום לזרוק בליסטראות על שיירות הוא ניצל את כוחותיו לפדיון שבויים. אמנם היה שלב שבו הוא נחלש, אולם מדובר היה חולשה זמנית. בסוף התהליך ריש לקיש היה חזק מבחינה רוחנית ולא פחות מכך גם מבחינה גופנית.
ואכן מצינו שספר הזוהר מביא את דבריו של רב יצחק שמסייג את דברי רב חנן שאמר שהתורה מתשת כוחו של אדם. רב יצחק מסכים שתורה מתשת כוחו של אדם אולם רק בהתחלה. בשלב מתקדם יותר היא כבר לא נקראת "תושיה" כי אם "גבורה" שהרי "כיון שהוא רגיל לעסוק בתורה אז יש לו שמחה וגבורה".
נמצאנו למדים כי גם אם קבלת ההחלטות מובילה לחששות וחלישות מסוימת, הרי שיישום ההחלטות עתיד להביא את האדם לגבורה והתחזקות ובהמשך גם לשמחה גדולה.
ולסיום עוד שתי עצות מעשיות:
שלמה המלך לימד אותנו כי "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו". אם החיים הם ספר פתוח, הרי שהחכם מסתכל בצידו הימני ורואה כמה הוא הספיק, ומתוך כך הוא שמח במה שעשה. הכסיל, לעומתו, שקוע בצדו השמאלי של הספר ולכן הוא רק מתלונן על כמה עוד נותר לו לעשות והדבר מעציב ומייאש אותו. גם מסע כומתה מתחיל בצעד אחד קטן. לכן לא צריך להיבהל מהמרחק הגדול שנישאר, אלא להתקדם לאט ובבטחה ולהעריך את ההצלחות הקטנות
בהצלחה!
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה תיכונית במעלה אדומים. לתגובות: elidid@gmail.com
