בפרשת דור המבול אנו נפגשים לראשונה עם חטא ציבורי של דור שלם. נראה שחטא זה הוא אב- טיפוס לכישלונות של האנושות בדורות הבאים. התורה מגדירה בקצרה את חטאו של אותו דור: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", חז"ל מלמדים אותנו: " ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח), מה היה אופיו של דור זה? בזוהר (ח"ג רטז) מובא שדור המבול היה ראוי לקבל תורה, ואף שמו של משה רמוז בפסוק: "בשגם הוא בשר", "בשגם" בגימטריא משה, אלא שהיו רשעים. ר' צדוק הכהן מלובלין מאפיין דור זה ב"ואהבת תורה בלא השם יתברך היינו אהבת החכמה בלבד זהו דור המבול" (צדקת הצדיק קצו), הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" מפרש את הפסוק : "וימח את כל היקום" (ז' כג) שלתיבה נכנסו רק בעלי החיים שנבראו על ידי ה' במעשה בראשית, דור המבול הרביע מינים שונים ויצר בהמות וחיות אחרות, חלקם היו גדולות מימדים ומשונות, יצורים אלו לא נכנסו לתיבה כיוון שהם היו ביטוי לחטא האנושות, לדעתו יצורים אלו הם התגליות המודרניות שמוצאים במעמקי האדמה והים, ואינם מהווים ראיה לגיל העולם או לעולמות קדומים. דברים אלו עולים בקנה אחד עם דברי ר' צדוק שדור המבול היה בעל יכולות מדעיות מרשימות אלא שחסרה לו התשתית המוסרית.
הגזל שמתואר כעיקר החטא של דור זה, הוא סימפטום לאנוכיות, כל אדם דואג לכספו, וכשאין לו די לדעתו הוא שולח את ידו לכיסו של חבירו או הציבור. חברה שעוסקת בעיקר בזכויות ולא בחובות, ומקדימה את הזכויות לחובות, עלולה להגיע למצב ירוד זה. התורה מקדימה את החובות לזכויות, הצווי למין האנושי: "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (א' כח) משמעותו חובת קבלת אחריות של האדם על יישוב העולם ושלטון על היצורים המצויים בו. הרמח"ל פותח את ספר "מסילת ישרים" בבירור של חובת האדם בעולמו.
דור המבול ראה את העולם כמקום הנועד לשימושו והנאתו של האדם:"וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹקים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (ו' ב), האדם הסיר מעליו את האחריות על העולם, שינוי אידיאולוגי זה מביא למציאות ש"ותמלא הארץ חמס".
נח היה חלק מדור המבול, ההבדל בינו לבין שאר בני הדור היה שהוא לקח אחריות על עצמו ולכן הוא נקרא בתורה: "צדיק". רש"י (ו' ט) מביא את המחלוקת בדברי חז"ל: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום". בעל ה"לבוש אורה" על רש"י מסביר ששתי הדעות נותנות לנח אותה מדרגה, הוא היה צדיק בינוני, אלא שנחלקו בשאלה אם היה בדורו של אברהם האם היה מתקדם בזכות אברהם או שלא היה נחשב.
ברור שקיים הבדל מהותי בין נח לאברהם, אברהם לקח אחריות על העולם, כשהקב"ה מספר לו על התכנית להשמיד את סדום: "ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע" (י"ח יג) ואילו נח כששמע את דברי ה': "קץ כל בשר בא לפני… והנני משחיתם את הארץ" שתק ולא ביקש רחמים עליהם (זהר קו א'). נח לא לקח אחריות על בני דורו ולא ניסה להצילם.
קיימת מדרגה גבוהה ממידת האחריות והיא הערבות, "כל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כה), הערבות יוצרת מצב שבני אדם נפרדים הופכים להיות גוף אחד. מדרגה זו קיימת רק בתוך עם ישראל, בהר סיני מעבר לקבלת התורה, כל אחד מישראל קיבל ערבות על כל אחד מבני עמו, ויש אומרים שקבלת הערבות היא אפילו על הערבות של חבירו (מחלוקת תנאים סוטה לז). האחריות היא דאגה לזולת, ומעשי חסד וחינוך שמטרתם לשפר את מצבו הכלכלי והרוחני, ואילו הערבות היא תחושה שמצבו הירוד של הזולת משפיע על כולנו, העזרה לזקוק היא בעצם תיקון למסייע ולחברה כולה, אנו כולנו גוף אחד. זו הסיבה שחז"ל השתמשו בביטוי "זה בזה", כמו שרשרת שכל חוליה משולבת בחברתה, ולא כפי שמקובל לומר: "זה לזה", שמשמעותו רק קבלת אחריות
דור המבול היה ראוי לקבל תורה, להגיע למדרגה של ערבות כפי שעם ישראל הגיע אליה בהר סיני, החמצה זו הובילה לכך שבדור זה אפילו הצדיקים לא לקחו אחריות על בני דורם, "וכל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו" (שבת נד), ושאר אנשי הדור פשטו ידם בממון לא להם.
אחד מהמאפיינים של הדור הפוסט מודרני הוא תהליך ההפרטה, שהחל במישור הכלכלי ועבר למישור הרוחני. מצב זה גורם לכך שאנו מוצאים הרבה צדיקים שאינם לוקחים אחריות ובוודאי שלא ערבות על הדור. התפיסה הסקטורילית הסוברת שדאגה לציבור מסוים והתעלמות ממי שאינו נמנה על ציבור זה, גם היא טומנת בחובה רעה גדולה, שהרי היא יוצרת שבטיות המחליפה את הכלל, ושבטיות היא מטבעה אינטרסנטית, מטרתה לשרת את הפרט. מציאות זו חייבת להביא לשחיתות מוסרית כפי שהדבר אירע בדור המבול.
יש לקחת מהפוסט מודרניות את חלקיה הטובים כמו מידת החופש שהיא ה"צלם אלוקים" של האדם, מתן האפשרות לכל אדם לממש את כישרונותיו, אבל מאידך להיזהר מהסיגים הרבים שהיא טומנת בחובה, שלא נגיע ח"ו לחורבן שדור המבול המיט על עצמו ומתוך כך על האנושות כולה.
הרב בניהו ברונר הוא נשיא ישיבת ההסדר בצפת וראש מיזם הנישואין של ארגון רבני 'צהר'
