"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – כל מקום שנאמר ואלה, מוסיף על הראשונים – מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני (רש"י). מרביתן של המצוות שבין אדם לחברו הן מצוות אישיות שאותן כל יחיד ויחיד יכול ומצווה לקיים. באמצעות מצוות אלו מתעלה מוסריותו של היחיד, וממילא מיתקנת החברה. אולם ישנן גם המצוות שבין אדם לחברו. מצוות אלו אינן מצוות ליחיד, אלא מיועדות לחברה כולה ותפקידן לשמור על הסדר החברתי. בניגוד למצוות מהסוג הראשון, שהעונש עליהן הוא בדרך כלל עונש בידי שמים, על אי קיומן של המצוות מהסוג השני קיים עונש בידי אדם שבית הדין הוא הגורם שממונה לפסוק ולאכוף אותו. בין מצוות אלו ניתן למצוא את דיני הנזיקין, דיני השומרים, דיני הקניינים, ירושה ועשרות נושאים נוספים. .
היה מקום לחשוב כי מכיוון שעיקר מטרתן של מצוות אלו הוא שמירה על הסדר החברתי, הרי שאין להם עניין עם התורה; וכי מה אכפת לו לקב"ה באיזה סדר חברתי יבחר עם ישראל? העיקר שיהיה סדר. מדברי רש"י על הפרשה, בהם פתחנו את דברינו, ניתן ללמוד שאין הדבר כך. כשם שעשרת הדברות שמסיימות את הפרשה הקודמת ניתנו כולן מסיני, כך גם המשפטים בהם פותחת פרשתנו ניתנו מאותו מקום ומקור. הוכחה לכך היא שגם בסדום היה סדר, אולם היה זה סדר שגוי – סדר של רשע. התורה אינה מסתפקת בקיומו של סדר חברתי גרידא, אלא היא מבקשת להבטיח שהסדר החברתי בעמ"י יושתת על אדני הצדק והיושר. המצוות השונות המנויות בפרשתנו, הן למעשה תיאור של סדר חברתי המשקף את הערכים שרצה הקב"ה להנחיל לעמו.
התורה קוראת בפרשתנו לחוקים העוסקים בסדר החברתי 'משפטים'. חז"ל (יומא סז:) מסבירים ש"משפטים" הן מצוות שהשכל מחייבן כך 'שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו'. יש שהסיקו מכאן מסקנה מוטעית לפיה אם הסדר החברתי הוא עניין המתחייב מהשכל, הרי שכל סדר חברתי שהשכל האנושי מציע בהכרח גם יהיה תואם לרצון התורה כשבקשה לייסד סדר חברתי. למסקנה עקומה שכזאת משמעויות מרחיקות לכת עד כדי קביעה כי אין צורך ללמוד את דיני התורה שהרי מספיק לקבוע בשכלנו מה נכון ומה לא. כך למשל לשיטתם של מקבלי מסקנה זאת, אם ההיגיון כיום סבור שיש לחייב במצבים שהתורה פוטרת, הרי שההיגיון גובר על דברי התורה.
הבנה זו, מלבד היותה שגויה, חוטאת גם בגאווה, שכן מי יכול לדעת מה נכון ומה לא יותר מהקב"ה? בעניין זה מפורסמים דבריו של הרשב"א (שו"ת חלק ו סימן רנד) שבאחת מתשובותיו התייחס לשאלתו של אדם שרצה לרשת את בתו שנישאה ומתה ללא ילדים וזאת על אף שהדבר מנוגד לדין תורה. השואל סבר כי מכיוון שבמקומו נוהגים הכל על פי דיני הגויים, אין להתחשב בדין תורה. הרשב"א בתשובתו משתלח בחריפות רבה בשואל וקובע: "ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שרש וענף והתורה מידו תבקש… ובכלל עוקר כל דיני התורה השלמה… לא תהיה כזאת בישראל, חס וחלילה! שמא תחגור התורה עליה שק!"
הרשב"א מסביר, שאדם שכל מנהגו על פי חוקי הגויים, הרי הוא חי מתוך התעלמות מוחלטת מדין תורה, ואין לך חוטא גדול מזה. לדאבוננו מערכת המשפט במדינת ישראל איננה מיוסדת על אדני התורה. יחד עם זאת, כיום מי שמעוניין לנהל את אורח חייו על פי דין תורה יכול לעשות זאת, אם על ידי התייעצות עם פוסקים בשאלות הלכתיות-משפטיות, ואם על ידי פניה לבתי דין הדנים על פי דין תורה (במקום פנייה לבית המשפט האזרחי). בתי הדין נגישים כיום לכל פונה, והם יכולים לטפל בכל סכסוך, בעלות נמוכה יותר מזו של בתי המשפט ובמהירות גדולה יותר. ראוי כי הציונות הדתית שחרתה על דגלה לצד העבודה את התורה והאמונה, שתראה כי ניתן לבנות בארץ ישראל מדינה מודרנית שמושתת על יסודות הצדק והמשפט של התורה. לא מדובר בחזון רחוק. כבר עכשיו בידינו היכולת לממש חזון זה, אם רק נרצה.
הרב יואב שטרנברג הוא מזכיר בית הדין בבית שמש של "גזית"- איגוד בתי הדין לענייני ממונות.
