תרמו לצהר

תכנון עיר בראי היהדות

מאת הרב יחיאל וסרמן

כיום, פועלת בכל אחת מהערים הגדולים בישראל, ועדה לתכנון ובניה, שמטרתה לתכנן את העיר, בדרך שתבטיח את איכות החיים והסביבה של תושביה. במקורות היהדות אנו מוצאים את הדאגה לאיכות הסביבה והחיים, ודומה כי המקור לכך הוא בפרשת מסעי. בקריאה בתורה בשבת זו נמצא את המקור לכל ההלכות והתקנות המפורטות לתכנון עירוני בעת הקדומה, אשר שימשו בסיס משפטי להגנת זכויותיו של האזרח בישראל בעלי איכות גבוהה.

הצורך להשאיר סביב העיר מרחבים פנויים, נזכר בתודה לגבי ערי הלוויים, אותן ארבעים ושתיים ערים ברחבי ארץ כנען, שהיו נחלת בני שבט לוי. וכך נאמר בתורה: "ומגרש לערים סביבותיהם תתנו ללויים והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכוש ולכל חייהם. ומגרשי הערים, אשר תתנו ללווים, מקיר העיר ומחוצה אלף אמה סביב… ומדותם מחוץ לעיר …אלפים באמה" רש"י פירש כי פעמיים הוזכר בפסוקים מידות, האחת אלף באמה והפעם השניה אלפיים באמה. שתי מידות אלו הן שני סוגי חגורות מסביב לעיר. החגורה החיצונית יועדה לעיבוד חקלאי והחגורה הפנימיים ומגרשי הערים "להיות נוי לעיר" (פירוש רש"י).

לפנינו גישה מודרנית לתכנון עיר עם חגורה ירוקה מסביב לה, המאפשרת זרימת אויר צח ואיכות חיים. ברוח דברים אלו כתב הרב אהרן הלוי בעל "ספר התנ"ך", שחי במאה ה-14 "התורה ציוותה להיות באותן ערים אלף אמה מגרש. כלומר, מקום פנוי לרווחה ולנוי העיר…". מפרשי התורה והתלמוד דנו ביסוד זה ובפרטיו השונים. אך הרעיון הוא אחד: העיר צריכה להיות בנויה כך שיהיו בה ראיות ירוקות וחגורה ירוקה.

מקור ההפרדה של אזור תעשיה מאזור מגורים בגלל הנזקים האקולוגיים, נזכר אף הוא במשנה, שם נאמר בין היתר: "מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמישים אמה". (גורן הוא מקום בו זורים את התבואות ברוח, כדי להפריד הגרעינים מהקש. הקש המתעופף ברוח מזיק לתושבי העיר הסמוכה, ומכאן ההנחיה להרחיק את הגורן). ברוח דומה פוסקת ההלכה:"מרחיקין את הבורסקי (תעשיית עורות) מן העיר חמישים אמה ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר" הסיבה ברורה: מפעל לעיבוד עורות גורם ריח רע, ולכן יש להקימו דווקא במזרח העיר. שכן, רוחות מערביות או דרומיות הן חזקות, בעוד שרוח מזרחית עוצמתה חלשה. לפי סברה, אחרת, היות והרוח המזרחית היא חמה – החום מטשטש מעט את עוצמת הריח הרע. זאת, כמובן, בנוסף להגבלת המרחק של חמישים אמה.

במשנה, יש התייחסות גם למפעלים תעשייתיים אחרים, שהיו נהוגים לפני אלף ושבע מאות שנה. המרחק הדרוש בין אזור תעשיה לאזור מגורים עירוני, נקבע לחמישים אמה, שהוא כעשרים וחמישה מטר. הרא"ש (רבנו אשר), אחד מגדולי הפוסקים ביהדות, כתב כי ייתכנו שינויים במרחקים שנקבעו במשנה ובתלמוד, בהתאם לאופי המטרדים ומידת הנזקים. וברוח דברים אלו פסק רבי יוסף קארו, מחבר "השולחן ערוך", "שיעור ההרחקה ייקבע לפי ראות עיני הבקיאים באופן שלא יזיק לסביבה". בישום לימינו אנו, קובעת ההלכה, כי המומחים בנושאים אקולוגיה הם הקובעים את המדיניות של תכנון עיר תוך כדי שקלול ובדיקת כל הפרמטרים הקשורים לנושא ומציאת האיזון הנכון שבין צרכי העיר ובין איכות חיי התושבים. בשולי הדברים יצויין, כי בזמננו גדל היקף מפעלי התעשיה ומידת הנזק מחד גיסא, אך מאידך גיסא, פותחו אמצעים מתקדמים לצמצום המפגעים האקולוגיים. אמצעי היצור ומפעלי התעשיה פושטים צורה ולובשים צורה. אך העיקרון, כפי שהובא במקורות לעיל, מצביע על התייחסותה של היהדות לתכנון העיר, תוך זיקה לאיכות החיים של אוכלוסיה.

 

הרב יחיאל וסרמן הוא מנהל המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות בסוכנות היהודית