אחד מתלמידיו של הר' מקוצק היה ידוע כשקדן גדול שלא היה לו רגע פנוי שבו הוא לא מעיין בספר. באחד הימים נגש אדם מסוים לר' מקוצק ושיבח אותו על תלמידו השקדן המופלג. הנהן הרב בראשו, ואז לאחר כמה רגעים יצא מחדרו ופנה אל תלמידו השקדן בנזיפה: "אם ראשך יהיה מונח כל הזמן בין הספרים, מתי תזכה באמת להיות נמנה עם אותם אנשים שלומדים??"
אחד הקשיים המרכזיים של המורים והמחנכים הוא חוסר הידיעה שלהם בנוגע לעד כמה (ואם בכלל…) מושפעים התלמידים מעבודתם החינוכית ומהתהליכים הלימודיים בהם הם עמלים כל השנה. אמנם אם נאמר שמטרתה של שנת הלימודים היא רק להעביר תכנים לימודיים ולתרום לתלמידים אוסף ידיעות חיצוני, הרי שהבדיקה עד כמה הצליחו המורים במשימתם היא קלה למדי. ממוצע ציוני הבחינות והעבודות שעברו התלמידים במהלך השנה, אמור לשקף פחות או יותר את העניין, שכן ציונים וסטטיסטיקות מספקים התרשמות כללית על רמת הידיעות של התלמידים.
אולם מאחר ואצל רוב המורים המטרה היא לא רק לימוד התכנים, אלא הרצון להעניק ולחנך לחיים משמעותיים, שיתרמו בעיצוב חייהם של התלמידים, הרי שאין די בציונים. מדדים המספקים נתונים על עולמם הפנימי של התלמידים, שייכים כבר לקטגוריה שונה לחלוטין. הבחינה אולי מבטאת רמת ידיעות אולם היא איננה בהכרח משקפת עולם של ערכים.
אז איך בכל זאת יכול המורה לדעת מה התחולל בנפשו של התלמיד בשנה שחלפה?
רבינו בחיי בספרו "חובת הלבבות" מדבר על מי שלומד דברים אבל אינו יודע את ערכם האמיתי. על אדם שכזה הוא משתמש בביטוי 'חמור נושא ספרים'. כמו שהחמור יכול לשאת עליו ספרים אבל הוא אינו יודע את ערכם האמיתי, כך הוא גם מי שלומד בספרים אבל אינו יודע את ערכם ואת עומקם האמיתי של הדברים. אדם יכול לחזור ולדבר על התכנים שבספרים, אולם כל עוד הם אינם הופכים עבורו ל"תורת חיים", לקודקס שעל פיו האדם מנהל את אורחות חייו, הרי שהלימוד נותר חיצוני בלבד, וכך כותב רבינו בחיי: "בתחילה אנשים למדו החומש והמקרא, והספיק להם בגרסת הפסוק מבלי הבנת העניין, ואינם יודעים פירוש המילות ושימוש הלשון והם בבחינת חמור נושא ספרים".
מעניין שהביטוי 'חמור נושא ספרים' נכתב בקוראן כביקורת על היהודים שלטענת המוסלמים הם אמנם עם יודעי ספר הספרים, אבל הם רק בגדר "חמור" מאחר והם לא חיים על פי התובנות והערכים שבאותו הספר.
החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת לראות ולהבחין האם שנת הלימודים שחלפה הייתה דומה להעמסת ספרים כבדים על עדר חמורים, או אולי להשקיית בני אדם ממעיין שזורמים בו מים חיים. אם בחופש הגדול אנחנו מחליטים לחיות מתוך בחירה על פי הערכים החשובים עליהם התחנכו, הרי שמתגלה במציאות כי השנה שחלפה אכן הייתה טובה ומשמעותית. אם חלילה בזמן החופשה מתגלים חיים שאין בניהם ובין הלימוד במהלך השנה כל קשר, הרי שלפנינו 'חמורים נושאי ספרים'.
מדרש רבה על ספר קהלת מתאר את פנייתו הנרגשת של בורא העולם אל האדם הראשון, מיד לאחר שנברא: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: כל מה שבראתי – בשבילך בראתי תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך". האדם קיבל כוחות רבים ומשמעותיים. הוא יכול לקרוא שם לבעלי החיים, להוליד צאצאים בצלמו ובדמותו ולהמשיך את השרשרת האנושית עד אין סוף .דווקא משום כך, דווקא משום שבידיו של האדם הופקד כוח עצום כל-כך, הוא חייב לקחת אחריות על מעשיו. האדם יכול במעשיו לבנות עולם אולם באותה מידה הוא גם יכול להרסו. הוא יכול ליצור ומאידך גם להחריב.
אומר הקב"ה לאדם: כל מה שבראתי, בשבילך בראתי. השמים, הפרחים, השמש – הכל עבורך. העולם יכול לנסוק ויכול להתפורר, ומאחר וכל מה שנברא הוא בשבילך, אתה תכריע את עתידו ואופיו באמצעות השימוש בכוחותיך. אם תטיב – יוטב לעולם בזכותך. אם תקלקל – העולם יתקלקל ואין מי שיתקן. מאז ועד היום נעה לה מטוטלת היצירה וההרס בין שני הקטבים, כשכל דור קובע בעצמו ולעצמו היכן יהיה מרכז הכובד שלה.
אם נשכיל בחופש הגדול הזה לקחת אחריות על מעשינו ולבחור בדברים הנכונים, ונטה את מטוטלת היצירה לכיוון הנכון, הרי שחלקנו לא יהיה עם אותם "חמורים נושאי ספרים".
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה תיכונית במעלה אדומים. לתגובות: elidid@gmail.com
