מגילת קהלת פותחת במשפט שהפך למטבע לשון, אבל גם לתעלומה בנוגע למסר אותו רצה להעביר שלמה המלך. מיד בתחילת הספר שלמה פורס בפנינו את המסקנה הפסימית שלו: "הבל הבלים, הכל הבל". מדוע?
ישנן כמה דרכים להבין או להסביר את מסקנת ה"הבל הבלים". הזמן החולף במהירות עלינו, חוסר התוחלת שבמעשינו, האפסיות של הרגע אל מול הנצח ועוד, גורמים לתחושה של "הכל הבל". מעניין במיוחד התרגום שבחר להבין את הטרוניה של שלמה בצורה שונה לחלוטין: "כד חזא שלמה מלכא דישראל ברוח נבואה ית מלכות רחבעם בריה דעתידא לאיתפלגא עם ירבעם בן נבט וית ירושלים ובית מקדשא דאינון עתידין למיחרב וית עמא בית ישראל דאינון עתידין למיגלי אמר במימריה: "הבל הבליא עלמא הדין" הבל הבליא כל מה דטרחית אנא ודוד אבא כולא הבל". לשמה המלך חוזה ברוח קודשו את הפילוג שעתיד להתרחש בין מלכות רחבעם וירבעם ואת חורבן בתי המקדש, ומתוך כך הוא אומר כי בעצם הכל הבל. כל מה שקשור לעולם הזה הוא הבל.
דומה כי זהו המקום בו נמצאים הורים רבים שלאחר שנים רבות של השקעה בחינוך ילדיהם, הם מגלים כי "לא לילד הזה פיללתי." כשילד בוחר דרך שונה מזו של הוריו, כמעט תמיד עולות שאלות כמו: "האם אני יכול להשלים עם הדרך הזאת?", "מה קרה?", "מה השתבש?" , "מי טעה?" "למה זה קרה דווקא לי?". הילדים נותנים משמעות רבה לחיים שלנו, אולם מתברר כי גם כאן שליטתנו מוגבלת. אנו רגילים להשלים עם העובדה שימינו על האדמה מוגבלים, שרכושנו לא בהכרח יהיה בידינו תמיד, אולם אנו משום מה בטוחים שהערכים שננחיל לילדינו, השקפות העולם ודרך החיים, ישארו כאן לתמיד, והללו יוכיחו כי לא לשווא עמלנו. מסתבר כי גם כאן שום דבר איננו מוחלט.
אולם נשאלת השאלה האם בכל זאת יש משהו בתחום החינוך של הילדים שיש לנו שליטה עליו? התשובה היא כי ישנו לפחות דבר אחד כזה והוא הדוגמא האישית. גם במציאות של 'דור הולך ודור בא' ושבו 'כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא', אנו עדיין יכולים לשלוט על האופן שבו אנו מתנהגים, מדברים ומתנהלים. הבעיה היא שלא תמיד קל לנו לעמוד במבחנים, בפיתויים ובהתמודדויות של החיים. בתיאוריה לכולנו ברור כיצד עושים זאת, אולם כשיורדים למציאות זה כבר סיפור אחר לגמרי. וישאל השואל ובצדק: אם שלמה שהיה אולי הדוגמא האישית הטובה ביותר הקיימת, בניו סרו מן הדרך, אז בשביל מה? ייתכן והתשובה לכך טמונה בספר מלכים פרק יא' (פסוק ו') שם כתוב: "ויעש שלמה הרע בעיני השם, ולא מילא אחר ה' כדוד אביו". אמנם חז"ל חפשו דרך לצייר את התנהלותו של שלמה בצורה חיובית יותר מזו העולה מפשט הפסוק, אולם גם כך, נשאלת השאלה מה ראו ילדיו של שלמה והאם הם היו מודעים לדקויות עליהן עמדו חז"ל? אמנם הדבר לא מצוי במפרשים, למיטב הבנתי, אבל יש לתהות אם הסטייה של רחבעם מהדרך לא נבעה, לפחות בחלקה, מחוסר בהירות מסוים שראה בבית אביו, שגם אם לא היה בהם חטא, הרי שבהחלט היה בהם בכדי לבלבל.
בשונה מאצל שלמה, אנו לא זוכים לסנגוריה של חז"ל שתתרץ את ההתנהגות שלנו. אולם בדומה לאצל שלמה, גם אנו, בחלק גדול מהמקרים, חווים את תוצאות ההתנהגות שלנו דרך ילדינו ובאופן שבו הם בוחרים לחיות את חייהם. ומכאם למסקנה: אם לא נבין ונשכיל ונהווה דוגמא אישית בכל, הרי שגם אנו עלולים למצוא עצמנו ביום מן הימים במקומו של שלמה מקוננים: "הבל הבלים, הכל הבל".
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל קליני של מכון שינוי בהרצליה
