משנה: הרב יהודה טרופר הוא רב ביה"ס הקיבוצי שק"ד בשדה אליהו. אחיו, חילי טרופר, ממקימי "במעגלי צדק" ופעיל חברתי מוכר, ויתר על שלל הצעות ניהוליות בתחומים שונים בכדי לנהל בית ספר לתלמידים שנשרו מהמסגרת. שני אחים שבחרו בחינוך כאידיאל ולא מתוך נוחות, מסבירים על מה ולמה.
אדם הבוחר לעסוק בחינוך, יכול לעשות זאת כמקצוע או כשליחות. ננסה לשרטט את הפרופיל של השליח החינוכי בקווים כלליים ביותר.
א. לכל שליח יש שולח – השולח הוא לא פחות מאשר צו ה' – "ולמדתם אותם את בניכם" – "כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". אל הצו הכללי מצטרפת ההכרה שצורכי עמך מרובים, ובידי למלאם במידה זו או אחרת. זוהי הנעה פנימית וא-להית כאחד.
ב. ממוקד מטרה – שליח חי בתודעה מתמדת של מכוונות אל המטרה, חייו הם חיי ייעוד ולא חיים תלויי גורל, הוא לא נקלע בטעות אל המקצוע אלא בחר בו בכוונה תחילה, מתוך ראיית החזון הגדול של חינוכם של ילדי ישראל והנחת היסודות הדתיים הרוחניים והערכיים של הדור הבא.
ג. מסירות והקרבה – פעילות מתמדת, ללא הרף, תוך ניסיון להתגברות על קשיים העומדים בדרך אל היעד. קשיים אלו עשויים לנבוע ישירות מהמתחנכים, או מיחסה של הסביבה אל מערכת החינוך ואל המחנכים. חיים בתחושת ייעוד, מרחיקים את האדם מחיי צבירה ומובילים אותו אל חיי יצירה ועשייה, ממילא המחנך מקריב לא מעט עבור שליחותו.
מרכיבים אלו תוארו עד עתה בצורתם באידיאלית, כמובן שהמציאות הרבה יותר מורכבת.
אנו פוגשים מורים רבים במסגרות השונות והמגוונות בהם אנו עובדים ובהם עבדנו, ומצאנו מסירות רבה, נחשפנו להקרבה, ראינו שליחים אמיתיים, וזכינו לעבוד עם אנשי חזון ומעשה. אנשי חינוך רבים אלו מקובעים בזיכרוננו ובתודעתנו יותר מהמיעוט השחוק, העייף והממורמר.
שני בתי הספר בהם אנו פועלים נבדלים לכאורה זה מזה כמעט מכל בחינה: בבית הספר הקיבוצי שק"ד בשדה אליהו לומדים בני הקיבוצים והמושבים הדתיים של עמק בית שאן ובתיכון ברנקו וייס ברמלה לומדים בני נוער חילוניים מהעיר שנשרו ממערכת החינוך. בבי"ס שק"ד אחוזי הבגרות טובים ואחוז הגיוס לשרות משמעותי בצה"ל הוא הגבוה במדינה, ואילו בברנקו וייס מתמודדים עם שאלות בסיסיות יותר של זהות ושייכות למדינה.
אך נדמה כי במובן העמוק, בתי הספר דומים מאוד בעיקר בעובדה כי בשניהם פועל ללא לאות צוות חינוכי מסור, ערכי, מחויב ואחראי. בשני בתי הספר יש שאיפה משותפת לקחת כל תלמיד ותלמידה מהמקום בו הם נמצאים, מהבית בו התחנכו, ומהסביבה שמעצבת אותם, ומאותו מקום לקדם אותם אל הגשמת יעדיהם הדתיים, הערכיים והלאומיים בצורה המיטבית. שתי המסגרות כמו מסגרות רבות אחרות בארץ מתיימרות ואנו מקווים שגם מצליחות לפעול כבתי חינוך וכמסגרת ערכית. שני בית הספר אינם אלטיסטיים, כתפיסה עקרונית שחינוך איכותי צריך להינתן לבני עניים ובני עשירים כאחד, כאותו מלמד תינוקות, עליו מסופר במסכת תענית (כד.), שבזכות יחסו המקבל והשווה לבני עשירים ובני עניים, נענתה תפילתו וזכו בני דורו לגשם. טוב להיזכר באותו מלמד תינוקות בימים של בדלנות הסתגרות והפרטה חברתית.
אנו רואים צורך להדגיש את מה שאולי ברור, דווקא על רקע הביקורת הבלתי פוסקת כלפי המערכת, (שיש בה גם חלקים מוצדקים). ראוי לזכור כי רובם של אנשי החינוך בחרו בשדה הזה לא מטעמי נוחות, אלא מטעמים של אחריות חברתית ורצון עז להיות שותפים בעיצוב החברה בה אנו חיים. אמנם יש חופשים, יש שעת סיום סבירה לרוב, אך יש גם ובעיקר עבודה קשה ומתישה. תלושי המשכורת הראשונים שהגיעו לפני כמה שבועות למורים החדשים בבתי הספר שלנו, היו תזכורת נוספת ל"חוסר הכדאיות" של עבודה זו. אלא אם כן מניעה אותך תחושת שליחות.
העוסקים בחינוך אינם זקוקים כמובן לרחמים, שהרי בתפיסתנו אין תחליף, לא כלכלי ולא אחר לתחושה של משמעות, של להיות שותף בעיצוב המציאות ובמתן ההזדמנות לילדים להגשים חלומות. אין תחליף לתחושה שמלווה את אנשי החינוך של בית הספר שק"ד כשמתברר שבוגרי בית הספר בוחרים להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל, יותר מכל בית ספר אחר בארץ. אין תחליף לתחושה שמלווה את אנשי הצוות של בית הספר ברנקו וייס ברמלה כאשר תלמידים שסוחבים אחריהם כישלונות של 10 שנים במערכת מצליחים לפרוח ולהצליח, רגע לפני שכל הדלתות נסגרות.
השליח החינוכי אינו פועל עבור התגמול, אך התגמול הראוי יסייע רבות להעצמת פעילותו ולהצטרפות שליחים איכותיים נוספים למערכת.
אלה ימים לא פשוטים למדינת ישראל בכלל ולמערכת החינוך בפרט. בלבול וחוסר ביטחון בצדקת הדרך אוחזים בחלקים נרחבים בציבור. מציאות זו מטילה אחריות כבדה על מערכת החינוך כמובן, אך חשוב לזכור שבתי הספר הם חלק מהמציאות הכלל ישראלית ולא ניתן לנתק את החינוך מהאווירה הסובבת אותו.
נראה כי ההצלחה של מערכת החינוך תהיה רבה יותר אם תחושת השליחות תהיה משותפת לכל עם ישראל. יש לנו חלום – לבנות בארצנו חברת מופת יהודית; חברה עם פחות אלימות, אלכוהול ושחיתות; חברה עם יותר התנדבות, ערכים, נכונות לתרום ואהבת חינם. חלום זה יוגשם רק אם נזכה למחנכים שהם שליחים בעיני עצמם, ולחברה העומדת מאחוריהם, מפרגנת לעבודתם, ורואה עצמה שותפה בעשייה החינוכית.
יהודה טרופר הוא רב ביה"ס הקיבוצי בשדה אליהו.
חילי טרופר הוא מנהל תיכון ברנקו-וייס ברמלה.
בוקסה:
(תמונה- כיתוב: חילי טרופר) "תנאי קבלה אחד יש בתיכון ברנקו וייס ברמלה והוא שבתי ספר אחרים לא ירצו אותך. כל תלמיד וסיבותיו הוא. התלמידים עצמם מספרים שבערך מחציתם הכירו מקרוב תחנות משטרה, ואת הצדדים האפלים של רמלה, לוד ותל אביב. לאחרים יש בעיות בבית, בעיות בבנק, בעיות התנהגות. סיכון חינוכי, קוראים לזה…טרופר, בחור בן 31, ללא שום ניסיון בניהול או בהוראה הביא את מספר תעודות הבגרות בבית הספר למספר שיא. "אפשר לעשות חינוך מעבר לבגרות", הוא אומר. "העבודה של בית הספר היא להעביר את התלמידים ממצב של 'שורדים' לחיים של חולמים, של שואפים. שלא רק יסמנו 'וי' על עוד יום בבית הספר…" (מתוך nrg מעריב יוני 2009)
