וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ–אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
במרכזה של פרשת כי תשא עומד אחד הסיפורים הדרמאטים ביותר בתולדות עם ישראל סיפור חטא העגל. ארבעים יום בלבד לאחר מתן תורה, ארבעים יום לאחר ששמעו בני ישראל במו אוזניהם וראו במו עינהם את האלוקים מדבר איתם מהר סיני ומכריז אנכי ה' אלוקיך … לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני …לא תעשה פסל וכל תמונה…" חוטאים בני ישראל בחטא החמור ביותר , חטא העבודה הזרה.
החטא הוא כל כך חמור, והנפילה היא כל כך גדולה וקשה עד שבניגוד לפעמים הקודמות בהם סלח ה' לבני ישראל על תלונותיהם , כאן העונש הצפוי הוא ברור ומוחלט " וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. ְועַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" . לעם כזה אין עוד תקנה, לדור אשר לפני מספר שבועות כרת ברית עם אלוקיו ותוך זמן קצר מפר אותה בצורה בוטה כל כך אין סיכוי. ה' מחליט להשמיד את בני ישראל ולהפוך את משה לאבי האומה החדשה, אומה טובה ומתוקנת יותר.
רק לאחר תחנונים רבים ותפילות ארוכות של משה נעתר אלוקים ומסכים לדחות את העונש עד למעידה הבאה. בנתיים חיים בנ"י על "זמן שאול" בו הם חייבים להוכיח את עצמם ואת נאמונתם לה'.
מפרשי המקרא ניסו להמעיט מחומרת החטא בדרכים שונות.
ר' אברהם אבן עזרא למשל כותב כי "חלילה חלילה שעשה אהרון עבודה זרה , גם ישראל לא בקשו עבודה זרה , רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף" כלומר אין כאן רצון להחליף את האלוקים אלא להחליף את השליח בלבד וגם זאת בגלל החשש שמשה מת ולא יחזור יותר להנהיג את העם. גם כתב גם הרמב"ן "שלא בקשו העגל להיות להם לאל … אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם…" ובדרך זו מסבירים מפרשים רבים נוספים.
גם אם נקבל את פרושם של חז"ל ונמעיט מחומרתו של חטא העגל עדין השאלה ניצבת במקומה. כיצד יתכן שמעמד הר סיני אשר לווה בקולות וברקים לא החזיק מעמד יותר מארבעים יום ?
דומה שהמסר החינוכי הנובע מפרשה זו הוא עמוק ונוקב, מסר אשר כוחו יפה לכל אחד מאיתנו הורה, מחנך או מנכ"ל בכיר אשר מנסה להטמיע מסרים וערכים לכפופים לו.
נס גדול ככל שיהיה בכוחו להשפיע לזמן מוגבל בלבד. הנס אינו יכול להחליף את תהליך הלמידה החינוך וההטמעה בשכל ובנשמה של בני האדם. בחלוף הקולות והברקים נשארת השגרה .
הרב קוק מסביר את הדברים בצורה ברורה:
"תכלית האמונה האמיתית היא השלמות במעשים ובמידות הבאות לרגלה… על כן כל מקום שיספיק יותר טוב שיהיה הנס שלא באופן פלא נפלא כי באופן הקרוב קצת לטבע… כדי שתצא אל הפועל גם כן ההכרה השכלית לעזור לבחור הדרך הטוב והנכון… חזרה שתעשה רק מפני מופת שאי אפשר לדחותו בשום עילה… אין לדבר קיימא" (עין אי"ה ברכות פרק ראשון קי"ח)
הרב קוק מלמד אותנו שיעור גדול בחינוך . א"א להסתפק בניסים, אין קיצורי דרך, על מנת שהחזון, וההכרה יוטמעו יש צורך לעבוד גם על השכל. כוחו של הרגש הוא גדול אבל זוהי גם חולשתו. ההתפעלות החד פעמית זמנה קצר ומוגבל. אמונה המתבססת על מופת בלבד לא תחזיק מעמד זמן רב. אם אנו רוצים שהמשמעות תישאר זמן רב, שהרושם יחרט לשנים וההזדהות תישאר עם האנשים לתקופה ארוכה עלינו לעבוד גם במישור השיכלי ולא רק במישור הרגש.
כשם שהאמונה אינה יכולה להתבסס על ניסים כך הזדהות של תלמידינו או ילדינו עם המסרים אותם אנו מעבירים אליהם לא תוכל להתבסס על קולות וברקים, סדנאות קצרות או סמינריונים חד-פעמיים. אין תחליף להטמעה ארוכת טווח, אין תחליף לחינוך אמיתי אשר איננו בנוי על סדרות קצרות אלא על תהליך ארוך ומתמשך ללא הפסקה וללא קיצורי דרך.
