התיאורים המופיעים בתורה למעמד הר סיני מלמדים אותנו על אימה גדולה שאחזה בעם בעקבות ההתגלות האלוקית, "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה….. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְקֹוָק בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (שמות י"ט ט"ז-י"ח). העמידה של העם למרגלות ההר כרוכה בהגבלה ובאזהרה חמורה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ, ..וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְקֹוָק פֶּן יִפְרָץ בָּם: (שם כ"ג-כ"ד). מעמד הר סיני הוא בסימן של חרדה, הגבלה, קדושה הבאה מתוך כובד ראש.
לעומת אימת סיני חטא העגל מתואר בצורה מנוגדת לחלוטין
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי…..וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב ……וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק. שמות ל"בב'-ג' –ו') ובהמשך: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת (י"ט). חטא העגל הוא בסימן של התפרקות, רצון עז לחוויה רוחנית השובר את כל המסגרות. אכילה, שתיה, צחוק ומחולות.
מעמד הר סיני מצטייר בעיננו כחוויה רוחנית קולקטיבית הבאה מתוך חיבור, "ויחן שם ישראל נגד ההר"- כאיש אחד בלב אחד. אין הופעה פרטית של כל אחד ואחד, יש התגלות אלוקית אל הכלל המאוחד. ההתפרקות בעגל היא של כל אחד ואחת, שנודבים את נזמיהם, אוכלים, שותים, שמחים ורוקדים. במעמד הר סיני הם "ישראל" ואילו כאן הם "עם", "ישראל" זה רעיון מחבר, אידיאה, שם מחייב הנושא את שם הא-ל ואילו "עם" מגלם איזו שאיפה להיות עם ככל העמים, שלעיתים משאיר את האידיאלים בצד ורוצה "לעשות חיים".
מעבר לגילוי הכללי של התורה, בתורה יש גילוי פרטי המתאים לכל אחד ואחד מישראל, כדברי הרמח"ל במאמרו "דרך עץ חיים":
"יש כמה פנים לתורה, וכבר קבלו הקדמונים, שלכל שורש מנשמות ישראל יש כולם בתורה, עד שיש ששים רבוא פירושים לכל התורה מחולקים לששים רבוא נפשות של ישראל. וזה נקרא שהתורה מתפוצצת לכמה ניצוצות, כי בתחילה מתלהטת, ואז נראים בה כל האורות הראויים לענין ההוא, ואותם האורות עצמם מאירים בששים רבוא דרכים בששים רבוא של ישראל. וזה סוד (ירמיה כג כט): "וכפטיש יפוצץ סלע". הרי לך, שאף על פי שהתורה היא בלי תכלית, ואפילו כל אות ממנה היא כן, אך צריך ללבותה, ואז תתלהב".
בניגוד להופעה הכללית שהיא גלויה, הגילוי הפרטי זקוק להתלהבות, אדם צריך להתאמץ וללבות את הגחלת, להתחבר בצורה אישית לתורה ואז תתגלה התורה המיוחדת המופיעה דרכו.
הרב קוק ממשיך רעיון זה בספרו אורות הקודש חלק ג' עמוד קל"ט :
"העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי של היחיד, כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי. זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות"
.
חטא העגל בא מתוך שאיפה רוחנית פרטית שיצאה לעולם בצורה מקולקלת והורידה את ישראל מהמעלה הגבוהה שרכשו להם בהר סיני, אותם עדיים שנתנו להם שם ניטלו מהם, אבל שאיפה זו לא חדלה.
בגלות עם ישראל שמר על מורשתו במסגרת הדתית הכללית של חיי קהילה, הרמח"ל בתיקונים חדשים תקון ח' כותב שחיי הרוח בחו"ל הם בסימן "עולם העשיה", עולם המעשה הוא מסגרתי, הפרטים כולם נשאבים לתוכו, והוא אינו מסוגל לעכל הופעות פרטיות מיוחדות.
ארץ ישראל היא בסימן "עולם היצירה", יצירה מטבעה היא פרטית- אינדודואלית, יצירה באה מתוך חופש של גילוי הכח הפרטי של היוצר. כדי שהיצירה תוכל להתגלות בצורה אמיתית חייב לעמוד בבסיסה עולם העשיה, המסגרת הכללית, אבל ברור שעולם היצירה הוא גבוה יותר.
הרב קוק כותב בספרו "אורות" כותב:
"לוּלֵא חֵטְא הָעֵגֶל הָיוּ הָאֻמּוֹת יוֹשְׁבוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַשְׁלִימוֹת עִם יִשְׂרָאֵל וּמוֹדוֹת לָהֶם, כִּי שֵׁם ד' הַנִּקְרָא עֲלֵיהֶם הָיָה מְעוֹרֵר בָּהֶן יִרְאַת הָרוֹמְמוּת, וְלֹא הָיְתָה שׁוּם שִׁיטַת מִלְחָמָה נוֹהֶגֶת, וְהַהַשְׁפָּעָה הָיְתָה הוֹלֶכֶת בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם כְּבִימוֹת הַמָּשִׁיחַ".
נלע"ד להסביר שכוונת הדברים שאם עם ישראל היה מצליח להוציא מהכח לפועל את הכוחות הרוחניים הפרטיים בצורה ראויה היו כל אומות העולם רואות ששם ה' נקרא עליהם ולא היו מעיזות להלחם בהם.
תנועת החסידות מיסודו של הבעש"ט עוסקת רבות בנפש הפרטית של אדם מישראל. בתוך תנועת החסידות מצויות שתי קבוצות המציגות משנה רוחנית מסודרת ומושכת, והם חסידות חב"ד וברסלב, הראשונה בעיקרון פונה אל השכל, דרך לימוד מעמיק בתורת הנפש, והשניה פונה יותר אל עולם החוויה, תפלות בכוונה, התבודדיות, נסיעה לקבר הצדיק.
בתקופתנו העולם כולו עובר תהליך של הפרטה. ההפרטה היא בתחומים הכלכליים והחברתיים המרכיבים את עולם המעשה ומגיעה עד העולם הרוחני. ישיבות ומסגרות חינוך רבות, כל אחד מחפש את מה שמתאים לו והוא מתחבר אליו.
זו הסיבה שרבים מבני הנוער נמשכים לחסידות, וחלקם אף נמשכים לחברה החרדית שבה הנושאים הפרטיים נמצאים בראש סדר העדיפות.
אנו צריכים להכיר שמדובר בתופעה כללית, שהיא בוודאי מושפעת משמי מרומים, ולכן כל מי שינסה להתנגד לה לא יצליח.
נלע"ד שמדובר במהלך אלוקי שמטרתו לחבר את הפרטים לערכים הכלליים בהם אנו מאמינים. ערכים של תורה, עם וארץ.
כל זמן שתהליך ההתחברות הפרטית מתרחש, מסגרות כלליות הולכות ונחלשות, והמתבונן לעיתים חרד להמשך קיומנו.
שומה עלינו לנסות ולהחזיק במערכות הכלליות ובד בבד לסייע לכל פרט ופרט למצוא את האות המיוחדת לו בתורה.
כנראה שעם ישראל לא היה מצליח לכונן את המלכות בימי התנ"ך ללא ה"מעבר ההכרחי" דרך תקופת השופטים, תקופה של הפרטה, "איש הישר בעיניו יעשה", נקווה והדבר בידינו שלא נגיע ח"ו לאותה מציאות כללית קשה שהייתה נחלתם של בני דור השופטים, ותקופה זו בה אנו חיים תהיה נדבך חשוב ומרכזי בבנין האומה בארצה. בנין כללי חזק שיורכב מפרטים שכל אחד מכיר את מקומו ותפקידו בבנין זה.
