אברהם דואג להמשכיות ולבנייתו של עם ישראל, ולכן הוא שולח את אליעזר עבדו לקחת "אשה לבני ליצחק". ומהיכן יקח?, על כך אומר אברהם לעבדו:"כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך", ובמקביל מזהירו:"אשר לא תקח לבני מבנות הכנעני וכו'"- "הזהירו שלא ילך אל בנות ענר אשכל וממרא… א"ר יצחק חטיא דקרתך זונין זרע מנהון"(בראשית רבה פרשה נט ). כלומר אפילו שהחיטים בעירך "זונין" הם וגרועים ואינם ראויים למאכל, מ"מ זרע מהם, ואל תביא חיטה ממקום אחר, שודאי לא תהא טובה במקום הזה. מכאן שישא אדם אשה מייחוסו ולא מייחוס אחר, כי בכך ישתבח הזרע שיקים ממנה.
אולם במדרש הגדול עדיין שאלו: למה שלח את אליעזר לקחת לו אשה משם? "והלא כולם עובדי ע"ז היו כדכתיב "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים" (יהושע כד)? אלא אמר אברהם, הואיל ואני מגייר גרים, אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהם קודמים לכל. ולא עוד, אלא שהם קרובי תשובה. מכאן אמרו: לעולם תהא דעתו של אדם קרובה לקרוביו. ואם יש לו (יכולת) עושה בטובתם. וכן הוא אומר "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו נח)".
א"כ מה המיוחד באותה משפחה, שהיא קרובה של אברהם? בהדגישו "אשה לבני ליצחק", אומר אברהם לעבדו כי על האשה להיות ראויה במידותיה ליצחק, ומשימה היא זו שמגדירה את שליחותו של העבד. ביתו של אברהם היה פתוח לרווחה לכל. חייו היו בנויים על מידת החסד, כפי שמוכח מכל מהלך חייו. החסד החל ב"נפש אשר עשו בחרן" דרך הכנסת האורחים, הצלת לוט, התפילה על סדום ועוד ועוד. אברהם יוצא מתוך הנחה כי לכשתגיע הכלה לביתו הוא כבר "יגייר" אותה וינחיל לה את תורתו ואת הליכות חייו. העבד שהכיר זאת היטב, מחליט בגלל עניין זה להעמיד למבחן את המיועדת ליצחק במידת החסד, כפי שנאמר "כי עשית חסד עם אדוני" ובהמשך הוא אף קובע: "היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני". מכאן שמידת החסד היא היסוד לבנין האומה, והיא מקיפה את כל התורה כדברי התנחומא: "ואברהם זקן"- זהו שאמר הכתוב 'כל ארחות ה' חסד ואמת' (תהלים כה י). תחילתה של תורה חסד, ואמצעיתה חסד, וסופה חסד. תחילתה חסד, שגמל חסד לחתנים ולכלות, גמל חסד לאדם ולחוה, וכו'. אמצעיתה חסד מנין? שנאמר 'ותמת דבורה מינקת רבקה' (בראשית לה ח). כיון שמתה מה כתיב? 'ויקרא שמו אלון בכות' (בראשית ל"ה ח'), והיה יעקב יושב ובוכה עליה. אמר הקב"ה יהא יעקב יושב ומצטער? נראה לו פנים, שנאמר: 'וירא אלהים אל יעקב עוד וגו" (בראשית ל"ה ט). וסופה חסד ממשה, שכשנסתלק קבר אותו שנאמר: 'ויקבר אותו בגיא בארץ מואב '(דברים לד ו). הוי כל ארחות ה' חסד ואמת. עמד אברהם ודיבק במדת חסד. אמר לו הקב"ה: שלי הייתה מידה זאת ואתה אחזת בה, חייך שאני עושה אותך כיוצא בי וכו'" (תנחומא, חיי שרה סימן ב)
אולם עדיין נשאלת השאלה כיצד בכל זאת גדלה והתחנכה רבקה להיות בעלת מידות ומתאימה ליצחק במקום שכולו עובדי ע"ז והרמאות היא תכונה מושרשת? פלא זה כבר הגדירו חז"ל כשאמרו על רבקה שהייתה "כשושנה בין החוחים" (ועיין ברש"י "בת בתואל וכו'" כה כ). איך ניתן להבין זאת?
הרב נריה זצ"ל, בהתייחסו לקושיא זו, כתב על כך (בספר נר למאור), כי לרבקה הייתה מינקת (ובתרגום יונתן בן עוזיאל "פדגוותה"- כלומר מורה, מחנכת) והיא דבורה. דבורה, שהייתה כנראה משיירי הנפש שעשו אברהם ושרה בחרן, הייתה מורת הדרך והמחנכת העיקרית של רבקה והיא זו שהנחילה לה את האמונה בה' ואת המידות של בית אברהם. דבורה הייתה זו שגרמה לכך שרבקה תגדל על אותם ערכים מוסריים עליהם גדל יצחק. זו גם הסיבה שבגללה כשרבקה הולכת עם העבד, מתלווה אליה גם מניקתה. תפקידה של דבורה הוא להמשיך ולהעלותה בקדושה, כך שתהיה ראויה לזרע קודש יצחק ושותפה בבנין עם ישראל.
השפעתה הברוכה של רבקה בבית יצחק מוכחת מהמדרש הבא המספר על שובו של יעקב מלבן עם כל משפחתו והכבודה. בהגיע יעקב לבית אל מסופר שמתה דבורה מינקת רבקה. תמה שם המדרש: "ומה ביקשה דבורה אצל יעקב? אלא בשעה שאמרה לו רבקה "ושלחתי ולקחתיך משם" (בראשית כ"ז מ"ה), לא היה רוצה יעקב לזוז מאת לבן. מה עשתה רבקה? שגרה דבורה אצל יעקב להביאו" (מדרש אגדה (בובר) פרק לה). דבורה, הלא היא ה"סבתא" של יעקב, נשלחה להחזירו לחיק המשפחה מהגלות המרה בחרן.
מסרים חשובים יש ללמוד מהפרשה הזו. בין השאר למדים אנו כי מידת החסד מושרשת בתוך כל יהודי, ועלינו לטפח אותה ולחנך בה את הדורות הבאים כאחד מיסודות חיינו ביום יום. כמו כן חשוב להפנים שהיחס בין איש לאשתו, צריך שיהיה בנוי על מידה זו. הבית היהודי צריך להיות פתוח לרווחה, ולמצוא את כל הדרכים לסייע לסביבה. יש למצוא את הדרך להתקרב איש אל רעהו, גם ובמיוחד בתקופה זו של בחירות. כולנו צריכים להיות זהירים מהשפעת התרבות הזרה והקלוקלת, כמו רבקה שהייתה כשושנה בין החוחים ולא נדקרה או ניזוקה מהם, וכל זה בזכות השמירה וההליכה בדרכו של אבינו אברהם. כיום מדובר בשמירת התורה ומצוותיה שתמנע את ההתבוללות ותשמור על טהרת האומה.
הרב גדעון פרל הוא רבה של אלון שבות ומרבני 'צהר'
