תרמו לצהר

ישנן בנות וישנם בנים

מאת ד"ר דניאל גוטליב

סיפורן הייחודי של בנות צלפחד בפרשתנו, הוא ספור על חמש נשים הקוראות תגר על הממסד. לא מעט הליכות והלכות המתייחסות לדיני ירושה, לגיל הראוי לנישואין, לסדר שבו יש לחתן את הילדים, מה קודם חוכמה או גיל וכמוכן נושאים הקשורים למעמד האישה, נלמדים מפרשיית בנות צלפחד.

נושא מעמד האישה ממשיך להעסיק משפחות רבות גם בימינו, תקופה שבה ההבדלים בין המינים הולכים ומטשטשים. אנו אמנם חיים בחברה בעלת אמות מידה "מודרניות" ומתקדמות. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בחוק זכויות האישה ובפסיקות של בתי משפט בארץ, אולם אין הדבר אומר כי תפיסה זו היא נחלת כל בית ומשפחה. הרקע הפסיכולוגי,התרבותי או הדתי של כל משפחה, קובע במידה רבה את מעמדה של האישה, כשלא פעם ישנה התנגשות בין הגישה החברתית-שוויונית למסורות התרבותיות והמשפחתיות אשר (עדיין) בנויות על הירארכיה של תפקידים וסמכויות.

נושא מעמד האישה – וכמוהו מעמד הגבר, הם נושאים מרכזיים בתהליך התרקמות מערכות היחסים החדשות שבין גברים ונשים. בכל פעם ששני אנשים חוברים יחדיו לבניית ישות חדשה, עליהם להגדיר את "כללי המשחק" ואת הציפיות האחד מהשני. האופן שבו אנו מתייחסים לבני הזוג שלנו מושפע ממספר גורמים, בין היתר הנורמות להן נחשפנו בבתים בהם גדלנו והתרבות החברתית– דתית ממנה ינקנו. יש אולי להפריד בין היחס של הגבר לאישה, לבין חלוקת התפקידים והסמכויות בתוך הבית. נשאלת, אם כן, השאלה האם ערך השוויון, אשר כה השתרש בתרבות המודרנית, צריך למצוא לעצמו ביטוי דווקא בשאלות כמו מי מגהץ, מי מכבס ומי עורך קניות? או שמא שוויון יכול להתבטא גם בדרך בו בני הזוג מתייחסים האחד לשני, בהערכה שהם נותנים איש לרעהו ובנכונות של כל אחד מהם להקריב עבור השני? אמנם בחברה המודרנית ערך השוויון הפך למקודש מצד עצמו, אולם השוויון לא מציג מודל ברור עליו ניתן להשתית את מערכת יחסים אלא רק חלוקת התפקידים,יחסי הכוחות והמידה בה בני הזוג רוצים להידבק לגישות המסורתיות.

אמנם חשוב כי בני זוג יגדירו לעצמם בתחילת הדרך תחומי אחריות, את מאזן הכוחות, חלוקת תפקידים ואת המשנה לפיה הם רוצים לחנך את ילדיהם, אולם טוב ונכון כי הם גם יהיו מודעים לכך שעם הזמן יחולו שינויים שיחייבו אותם לבחון ולהגדיר מחדש את המוסכמויות הראשוניות.

לעיתים קרובות מתברר כי אישה צעירה שהתחתנה עשתה זאת ממקום חלש ותלותי שבו היא זקוקה לגבר חזק, אולי אפילו כוחני קצת, כדי להשען עליו. הגבר מצידו כמובן שמח לבת זוג שכזאת, בעיקר ממקום של הצרכים שלו, אולם ברבות הימים כשמתברר לו ש"האישה הקטנה" מתבגרת ומתפתחת ואינה מוכנה להישאר באותו מעמד כבעבר, הוא מרגיש שהכל מתערער. דוגמא אחרת היא מצב שבו אתגרים וקשיים שהחיים מציבים בפנינו, מגלים לנו כי בן הזוג שלנו לא מוכשר להתמודד עם נושאים שכאלה, בעוד שלנו דווקא יש את הכוחות והתובנות למשימה. זוגיות בריאה, אם כן, היא זוגיות שיש בה מספיק גמישות המאפשרת לחלוקת התפקידים לבוא לידי ביטוי מצד הנטיות הטבעיות והיכולות של כל אחד מבני הזוג. ההתמודדות עם שינויים שכאלה היא בדרך כלל קלה לבני זוג המשווים בניהם כל העת את הקשר, את הזוגיות ואת המשפחתיות ומעלים אותם לרמה שהיא מעבר לצרכים או לנטיות של אחד מהם.

אחד הדברים היפים במסורת אבותינו היא היכולת למצוא פסוק או מאמר חז"ל לכל דבר, אף לדברים הפוכים. כך גם הפסוקים והאמירות לגבי מעמד האישה. ישנם אנשים הבוחרים בצורה סלקטיבית אמירות אלו ואחרות המצדיקות או אפילו המחייבות יחס לא הוגן כלפי נשים. האם הדבר אומר כי על אמירות שכאלה אבד הקלח? התשובה היא שתמיד יש לראות אמירות שכאלה בהקשר הרחב יותר, ולנסות ולהבין אותם דרך ההסתכלות הכללית של היהדות כלפי האישה ומעמדה.

גם בני קורח וגם בנות צלפחד  התלוננו על שנגרע מעמדם לעומת אחרים. אלו כמו אלו דרשו את השוויון אשר לדעתם מגיע להם. בנות צלפחד  זכו שתאמר הלכה חדשה בזכותן, ואילו בני קורח  "זכו" שנבראה בעבורם בריאה חדשה שתכלה אותם מהעולם. נמצאנו למדים כי בקשה להכרה במעמד לגיטימי נענית בחיוב ואילו בקשה להכרה לא לגיטימית, נענית בשלילה.

 

ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון שינוי בהרצליה