תרמו לצהר

מתחילים את שנת הלימודים/ רעיונות, עצות והגיגים

מאת רבני צהר

השנה שהתחילה מתחילה גם התמודדויות שנשכחות לעיתים במהלך החופשה הגדולה. המסגרת , האחריות והמחויבויות מחדדות התמודדויות שנדחקות לפינת זווית דווקא בימים בהם השגרה מופרת .

עכשיו שאנו חוזרים לשגרת הלימודים קיבצנו עבורכם עצות טובות שאתם נתתם לנו כיצד לשמור על השנה הזו שהיא תהיה אכן שנה טובה לכולם-תלמידים והורים.

יש לי יום יום חג/הרב דוד סתיו:

אחד החגים שהתחדשו עם הקמתה של מדינת ישראל בלי שהרגשנו והוא מתקיים בהצלחה  משך שנות דור הוא חג הראשון לספטמבר.חג פתיחת הלימודים. החג חל תמיד במועד לועזי בניגוד לשאר חגיה של המדינה ומעורר רגשות עזים בלי הבחנה בין דתיים וחילוניים. מאחר ואין בעל הנס מכיר בניסו אין אנו יודעים תמיד  להעריך את עוצמת התופעה. למעלה ממיליון וחצי ילדים שיושבים ולומדים. זה מעמד חגיגי לא רק בגלל שזו התחלה המציינת צמיחה, אלא בגלל שאין עוד עם כעם ישראל שמעריך לימודים ועוטף את ילדיו בחוכמה. עם ישראל הפקיע את הלימודים מהמעמד הגבוה וחילק אותם לכל דורש. או אם נדייק דרש אותה לכל אחד. ילדי ישראל מחויבים ללמוד. ואחריות על השכלתם מוטלת על הציבור כולו. תיקנו חכמים שבכל מקום ומקום גובים מיסים מחברי הקהילה כל אחד כפי יכולתו וממיסים אלה  דואגים ללימודיהם של יתומים ובני עניים. כתב הרמב"ם "מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר. ובכל עיר שאין בה מלמד תינוקות מחרימין אנשי העיר עד שיושיבו מלמדי תינוקות. ואם לא הושיבו מחריבין העיר. שאין העולם מתקיים , אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן".

עצות בילקוט/ הרב מלאכי קופמן

להורים:

א.    חלק מהילדים שלכם הגיעו  לגיל ההתבגרות. זו תקופה של חיפוש הזהות העצמית, תחילת הניתוק מההורים, תופעות של מרידה וכדו'. כיצד תגיבו? הביעו את דעתכם , אך אל תשכחו לתת לילד גם מרחב בחירה. כפיה תביא תגובה לא רצויה, ומרחיקה את המתבגר מהוריו.

ב. אמון- אם ילדכם  חשים שאנו נותנים בהם אמון הם יחזירו אמון.

ג. אוזן קשבת- מתבגרים זקוקים לאוזן פתוחה ואוהבת יותר מאשר לעצות ודיבורים.

ד. להיות נוכח- צריך להיות מעורה במתרחש הן בצד הלימודי והן בצד ההתנהגותי. הרבה פעמים נראה לנו שהם לא רוצים את הנוכחות שלנו, הם מציגים את זה בסלנג ש"אל תשב לי על הווריד", אבל אם אנחנו מתרחקים לגמרי הם מאבדים את הרגשת המוגנות. זה משחק עדין, מעין ריקוד של צעד קדימה ושנים אחורה.

ה. לשתף- לא לפחד לשתף. במקרה ואתם מסתפקים בדבר מסוים, אפילו לא נוגע בבן או הבת עצמם, שתפו אותם, תנו להם מקום בוגר ואוזן מקשיבה לעצתם, בוודאי בתחומים שקרובים אליהם. יחס זה יצור קשר שמבגר אותם.

ו. לשחרר- תעבירו להם אחריות, בעיקר מגיל 15 והלאה. לתת להם לבחור ולקחת את האחריות על הבחירה. כמובן שאתם יכולים וצריכים להביע את דעתכם, אבל להשאיר למתבגר את מקום ההחלטה וללמד אותו לקחת אחריות. גם אם בסוף התוצאה לא טובה

ז. התנהגות מוסרית-כשיש בעיות חייבים להעמיד במקום את המתבגר, צריך לעשות זאת בלשון לא פוגעת, מחושבת, בונה ואוהבת, אבל לא עוצמים עיניים במקרה כזה. צריך להדגיש להם שההתנהגות המוסרית היא יותר חשובה מהשכלה, חברה וחוויות.

לתלמידים:

א.  אלה שנים מיוחדות-  שנות הלמידה לא חוזרות וצריך לנצל אותן עד הסוף.

ב. פעילות חברתית -פעילות חברתית, ערכית, רוחנית חשובה יותר מלימודים ולא מפספסים פעילות כזו. בלשונם של התלמידים "ילדות לא ניתן להשלים – בגרות כן"

.ג. דמות קרובה- למצוא בצוות של המוסד הלימודי אדם שאתו אתה יכול ליצור קשר טוב ועמוק ולדבר אתו, להתייעץ אתו.

ד. שעות הפנאי-תצטרף לחוגים מעניינים, לתנועת הנוער. תשמור על קשר עם חברים הם אחד הדברים המשמעותיים בחיים שלכם

.ה. אמונה- בעצמכם. הקב"ה נתן לך הרבה כוחות ואתה יכול להגיע לשמים, אל תתייאש.

ו. להתפתח-תמצא את התחום שבו אתה טוב ותשקיע בו

ז. תבחר בעצמך-בבחירות לימודיות כמו מגמות תבחר בנושאים שאתה אוהב ולא לפי לחצים חיצונים מצד משפחה או חברים.

הרב חן שריג:

מחשבות על  שנת הלימודים/ הרב חן שריג

 

הקיץ האחרון מביא אותנו יחד עם הנוער הנכנס בשערי ביה"ס לא רק עם תיק כבד אלא גם עם מטען כבד בתוכו.

בקיץ האחרון בלטו שתי תכונות שונות ומנוגדות . מחד תחושת אחדות, ואחווה לאומית שזמן רב לא הרגשנו. מאידך התעוררו תחושות שנאה ואיבה כנגד אלו שיצאו והתנגדו למלחמה.

התחושות המנוגדות כל כך מעוררות זיכרונות מן המקורות.

נזכרתי בחובה הדתית לאחדות "ואל ישנה אדם מפני המחלוקת" (פסחים ד,א)

בחובה הקהילתית לאחדות "לא יהא אדם בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים ולא עומד בין היושבים וכו' כללו של דבר, לא שינה אדם מדעת הבריות" (מסכתות קטנות , מסכת דרך ארץ ד,ה)

ובחובה הלאומית לאחדות: "בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת וכו' ואומרים: פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת הצבור"

 

החובה להיות שותף לרחשי העם ועל אחת כמה וכמה ברגעי צער וצרה דוחה לכאורה כל הפגנה או מאמר ביקורת, היוצאים כנגד רוח האומה.

 

אך או אז נזכרתי ביהודי נוסף, שבזמן צרה ומצוקה יצא כנגד האומה. כלשונו של הנביא ירמיהו "איש ריב ואיש מדון לכל הארץ" (ירמיהו טו) ירמיהו יצא פעמיים כנגד האומה. באחת יצא כנגד מדיניות הפנים הקלוקלת של האומה . על תגובת העם, לפרסומו המקומם של ירמיהו, נכתב "וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר …. וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת" (פרק כו)

פעם שנייה תקף הנביא את מדיניות החוץ של האומה, הוא התנגד למאבק כנגד מלך בבל. הפעם, התגובה כנגדו הייתה חריפה אף יותר.

ירמיהו כונה כבוגד ומשת"פ עם הבבלים ("אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל"). ירמיה נאשם בכך שפגע בחוסן הלאומי, והרפה את ידי העם, בזמן מלחמה. ("וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה") (לז)

 

המקורות מעוררים בלבול. באיזו דרך עלינו לנקוט בעת מלחמה וחירום?

האם אל השותפות ואחדות האומה עלינו לייחל ולשאוף, או שמא את המבקר, הנביא, היוצא כנגד האומה עלינו לדרוש?

 

לקראת ראש החודש הבעל"ט, יעלה ויבא הסעיף הראשון בטור אורח חיים בסימן א'.

"הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול.. .שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגים עליו.. הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין ולא תבוש וכן אמר דוד ע"ה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש וכו'.

החובה הראשונה המוטלת על היהודי היא "החובה הנבואית", לשאת פנים אל האמת הבוערת בך, אל דרכך, אמונתך ולא להסתיר ולהצניע אותם מפני החשש – "מה יאמרו" .

הנה כי כן, ימי המלחמה מותירים בנו טעם מתוק של שותפות ואחדות לאומית מחד, ומאידך תחושה מרירה של השתקה ושנאה כנגד מי שיצאו כנגד המלחמה.

 

התבוננות במקורות מעוררת מחד את החובה להשתתף, להיות חלק מהכלל, לא לפרוש ועל אחת כמה וכמה בעת צרה ומלחמה. מאידך גדולי האומה, בהם ירמיהו התקוטטו ורבו עם האומה, זו מצידה ניסתה להשתיקם, וכמו שהעיד משה רבנו "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (שמות יז).

אנו שואפים  לקיים את שני הדברים הסותרים בדיבור אחד. גם נעשה וגם נשמע. גם נדע לעשות ולקיים את אחדות האומה, אך גם נדע לשמוע את דברי המבקרים, המתנגדים מבלי להשתיקם.

ומכאן איחול לתלמידים:

בתיק הכבד הנושא את מטען הקיץ, מטען החוברות והמחברות אבקש להכניס עוד כמה מחויבויות:

מחויבות לאומה, לשותפות, לכלל, ל"ביחד".

מחויבות להצליח ולשמוע גם את הדעות שהכי פחות נעים לשמוע.

מחויבות לא להתבייש ולומר דברים גם אם השאר לא ממש מסכימים.

 

מי ייתן ובחודש אלול הבעל"ט, הטומן בשמו את "אלו ואלו", הטומן בחובו את ההתפייסות וההתבוננות, ובזכות מחויבויות אלו נוסיף ונקיים את כוחה ועוצמתה של האומה גם בשנה הבאה.