פרשת ויקהל אותה נקרא השבת וכן פרשת פקודי אותה נקרא בשבת הבאה, הם למעשה חזרה כמעט מלאה על פרשיות תרומה-תצווה. ההבדל העיקרי הוא בכך שבפרשיות תרומה ותצווה מורה הקב"ה על בניית המשכן, כליו ובגדי הכהנים ואילו בפרשיות אלו מופיע ביצוע התוכנית הלכה למעשה.
רבו השואלים מפני מה טרחה התורה, שעל פי רב מקצרת בדברים, לחזור על פרטים אלו, לפעמים כמעט מילה במילה, על פני פסוקים כה רבים.
אלא שעיון מעמיק יגלה שלא הרי החזון כפי שהופיע בציווי ה' בפרשות תרומה-תצווה כביצוע המובא בפרשתנו. ראשית משה רבנו, איש החזון איננו האיש המופקד על מימושו. האיש שעליו הוטל התפקיד הוא בצלאל בן אורי. הסיבה בגללה נבחר בצלאל לתפקיד מפורטות בפסוקים המתארים אותו כבעל חכמה, תבונה ודעת. רש"י מסביר כי בעוד שחכמה היא 'מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד', הרי שתבונה היא כאשר הוא 'מבין דברים מתוך לבו מתוך דברים שלמד'. החכמה היא, אם כך, יכולת הלימוד מידיעות וניסיונם של אחרים ואילו התבונה היא היכולת להסיק מסקנות עצמאית. על המרכיב השלישי,' דעת', מפרש רש"י: 'רוח הקודש'.
מעבר לתכונות אלו, ניחן בצלאל גם בידע מעשי ורב-תחומי כפי שמפרש ה"אבן-עזרא":
"והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון (אריטמטיקה), ומדות וערכים(גאומטריה), ומלאכת שמים(אסטרונומיה), וחכמת התולדות(פיסיקה) וסוד הנשמה(מט-פיסיקה). והיה לו יתרון על כל אנשי דורו שהיה יודע כל מלאכה כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת על כן כתוב 'ובכל מלאכה'",.
תכונה חשובה נוספת שהייתה בבצלאל מצוינת בפסוק במילים: "'ולהורות נתן בליבו". מסביר "אור-החיים":
"יש חכמים רבים שתהיה חכמתם בלבם לבד, שלא ידעו ללמדם. לזה אמר 'ולהורות נתן בלבו' – שהשכיל חכמת הלימוד."
ואכן לא קל למצא אדם שכזה. הרמב"ן בפרשתנו מסביר את הקושי באיתור אדם כמו בצלאל על רקע עבדות מצרים: "ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ובלבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת ואבנים טובות ולא ראו אותן כלל: והנה הוא פלא שיימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם אורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא יימצא בקי בכל האומנויות כולם: והיודעים ורגילים בהם בבוא ידיהם תמיד בחומר ובלבנים לא יוכלו לעשות בהם אומנות דקה ויפה".
אולם מעבר ליכולותיו המקצועיות של בצלאל, המדרש מספר לנו כי היו קיימים בבצלאל גם צדדים אנושיים חשובים שסייעו לו בעבודתו . לא זו בלבד, אלא שהגמרא במסכת ברכות אף מספרת כי בצלאל גם זכה לקבל את אמון הציבור בבחירתו: "הלך (משה) ואמר להם לישראל: 'הגון עליכם בצלאל?' אמרו לו: 'משה רבנו! אם לפני הקב"ה ולפניך הגון, לפנינו לא כל שכן?' (בבלי, ברכות נה, ע"א).
אין ספק כי ההתגייסות של הציבור לאיסוף חומרי הגלם, עליה קראנו בפרשיות תרומה- תצווה נבעה גם מהאמון שרחש העם לעומד בראש הפרויקט. האמון אף הוכיח את עצמו כשבצלאל מבקש מהעם להפסיק להביא תרומות. מערכת האמון שנוצרה היא כזאת שהציבור מתגייס, ובצלאל מרסן אותו כאשר אין בזה צורך וזה מעבר למידה.
לדעתי תכונות אלו וכן תכונות נוספות של בצלאל מסבירות מדוע האריכה התורה וחזרה על עצמה פעמיים כשהיא מפרטת את שלב התכנון ולעומתו את שלב הביצוע. מדובר בשתי גישות שאת האחת מייצג משה ואת האחרת בצלאל. הרב קוק מסביר את הבדלי הגישות הללו בין משה לבצלאל, כהבדל שבין חזון וביצוע, בין מהות ופרקטיקה. משה רואה לנגד עינו את השכינה. בצלאל, לעומת זאת, הוא איש הטבע והמציאות שעושה את הדברים לפי סדר ותכנון.
אכן כך באמת גם פני הדברים בפרשתנו, פרשת ויקהל שעליה אומר המדרש:
"ויעש בצלאל את הארון- אתה מוצא כל מה שהיה במשכן, על הסדר היה עשוי. בתחלה עשה את הקרשים וחיברם, ואחר כך עשה יריעות עזים, שיהא פורש עליהם, שנאמר, ועשית יריעות עזים לאהל על ואחר כך עשה את הפרכת, שתהא ניתלת בפני ארון. משעשה את הארון… עשה כפרת זהב, שהיתה נתונה על הארון. …משעשה כפרת, עשה את השלחן, שהיה לחם הפנים עליו, שהיה נתון לפני הארון. משעשה את השלחן, עשה את המנורה, שתהא מאירה על השלחן. הוי, כטכסין של מלכים עשה אותה. (תנחומא, ויקהל)
התחלנו את עיונינו זה בשאלה על החזרות הרבות. נוכל לסכם בדברי הספורנו: "וכפל פרשה זו… להודיע שעשו הכל בכיוון לעשות מי שצוה ולתכליתו (ספורנו-שמ', לה, ח). במילים אחרות: הביצוע תאם לגמרי את החזון! תכנון מול ביצוע מדויק שכזה מאמת את דברי חז"ל שאמרו כי "אין הקדוש ברוך הוא ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר". חז"ל אגב כך מביאים את המשל הבא:
"מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, מהו שכתוב 'יהב חכמתא לחכימין'? (='מביא חכמה לחכמים'- פסוק בדניאל ב כא). לטפשים היה צריך לומר!? אמר לה: 'בתי, אם יבואו אצלך שניים, אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללוות ממך ממון, לאי זה מהם את מלוה? אמרה לו: לעשיר. אמר לה: ולמה? אמרה לו, שאם יחסר, יהיה לו ממון שיפרע, אבל עני, אם יאבד מעותי, מהיכן יפרע? אמר לה: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. כך, אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חכמה לטפשין, היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות, ואין מתעסקין בה. אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים, שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה…החנווני הזה אדם הולך ליקח ממנו יין או דבש או שמן ומורייס, כשהחנוני פקח, מריח בכלים. אם היה של יין, נותן לתוכו יין. כן כלי של שמן ושל דבש ושל מורייס. והקדוש ברוך הוא כשרואה באדם שיש בו רוח חכמה ממלאו". (תנחומא, ויקהל)
הווי אומר, עלינו להיות חכמים ולבחור באנשים חכמים, וגם אז אנו זקוקים לעזרה משמיים.
משה זלצברג הוא מנהל חברת היי-טק
