תרמו לצהר

דודי לי ואני לו

מאת הרב דניאל ניקריטין

זכינו, כרבנים ומחנכים, לחלוק עם זוגות רבים את האירוע המקודש של קשירת גורלם זה בזה בחופה ובקידושין. אין כאירוע זה – שהלכותיו ברורות וסדריו קצובים, להתרגשות, לשמחה ולתקווה.

ברם, לדאבוננו, לא אחת קורה ובאים אלינו גם בסיטואציות פחות חגיגיות ונעימות – כאשר מתגלעים קשיים בין בני הזוג, ובינם לבין ילדיהם. למצבים כגון אלה, לא נתחברו הלכות ברורות, ואין דין אחד לכולם. כובד האחריות המלווה אותנו בשלבים החגיגיים והמובְנים יותר, מתעצם עוד יותר ומחייב אותנו לדיוק ולעדינות בהבנת המצב ובטיפול בו.

'אני לדודי ודודי לי' הוא אחד מסימניו של חודש אלול, ומבטא בוודאי את הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים. אולם, כפי שלימדנו כבר הרב קוק (בהקדמת עולת ראי"ה לשיר השירים), קשר זה תואם והולם גם את הקשר הזוגי הנשאף בין איש ואשתו. וגם להתקשרות זו נזקקים כלים של חשבון, כלים של תשובה והתעלות.

ולא עלינו המלאכה לגמור – לא אחת, נדרשת גם התערבות של גורמי סיוע נוספים, האמונים על הטיפול במקרים כגון אלה. גם אז, נדרשת מאיתנו הידיעה (והענווה) להכווין את הזוג לאיש מקצוע מתאים וטוב, ולעיתים גם להישאר בתמונה, כמערך תומך ומשלים לאנשי המקצוע.

אחרי החגים ייפתח בעז"ה המחזור השני של רבנים, המתוודעים לכלים ולשפה של ההנחייה הזוגית והמשפחתית, ושל הנחיית קבוצות. הצורך ברבנים בעלי יכולת וידע בתחום זה הוא גדול וניכר מאד ב'שטח'. אנו מזמינים אתכם, רבני הקהילות והמחנכים ליטול חלק עמוק, קדוש ואחראי עוד יותר בקירוב בין הדוד לרעייתו.

גמר חתימה טובה ושבת שלום לכל בית ישראל

 

הרב דניאל ניקריטין, ארגון רבני 'צהר' ומדרשת 'אמונה'